לא מסתדרת בצבא מבחינה חברתית, מה לעשות?

אף פעם לא הייתה לי בעיה חברתית, תמיד מצאתי את המקום שלי והייתי מוקפת באנשים ובחיים לא ירד לי החיוך מהפנים, ואני עדיין בן אדם כזה נורא שמח ואנרגטי, אבל לא מזמן התגייסתי ולא כל כך מצאתי את המקום שלי בטירונות מבחינה חברתית, תמיד היה לי אנשים לגשת ולדבר איתם שם אבל לא התחברתי לאף אחת באמת ברמה של לשמור על קשר עכשיו לכל החיים, הייתי די שקטה בטירונות, ישבתי הרבה פעמים בצד לבד כי לא רציתי להרגיש נדחפת, בקיצור לא הייתי אני בכלל!! אחר כך הגעתי לסדיר עם עוד מלא בנות מהטירונות, אמרתי לעצמי שזה התחלה חדשה ושאני יכולה להראות להן איזה בן אדם שמח אני בלי לדפוק חשבון כמו שעשיתי בטירונות, ובאמת בימים הראשונים פתאום התחברתי עם בנות שבכלל לא ספרנו אחת את השניה בטירונות והן אמרו שהן בכלל לא חשבו שאני בן אדם כזה שמח, ואז התחילו לפצל בינינו ולשבץ כל אחת במקום אחר ושמו אותי עם עוד 5 מהטירונות (איתן לא התחברתי גם שהגענו לסדיר) במשרד (ועם עוד בנות שיש להן פז״ם) ובהתחלה זה היה מאוד מרגיע להיות עם בנות שהיו איתי בטירונות כי כולנו חדשות וכל הזמן ביחד ויש עם מי להיות והייתי יותר פתוחה איתן והכל אבל עם הזמן הבנתי שהיה יכול להיות יותר טוב אם הייתי מגיעה לבד ככה הייתי פותחת דף חדש ויכולה להתנהג איך שבא לי בלי לדפוק חשבון ובלי להיות עם איזשהוא עבר עם חלק מהבנות.. וגם עם הזמן הן התחברו ביניהן יותר ואני לפעמים מרגישה קצת לא קשורה אליהן.. לפעמים הן יוצאות להפסקה ולא מזמינות אותי ואני לא רוצה להידחף, אני מאוד אוהבת אותן אבל הן חברות רק למשרד ולא למעבר, הן אפילו קבעו להיפגש אחרי הצבא ולא אמרו לי ואני מרגישה שהן איתי רק שנוח להן.. וגם עם הבנות שיש להן פז״ם בחדר בהתחלה ממש לא התחברתי אליהן והתביישתי מהן ועכשיו אני הרבה יותר פתוחה שם ומרגישה נוח להיכנס למעגל ולדבר ולספר דברים אבל גם מולן אני לא מצליחה להיות באמת מי שאני וכזו שמחה כמו שכל מי שמכיר אותי יודע וזה קצת מעציב אותי, אני מפחדת שזה ימשיך ככה ושכל השירות שלי אני לא אצליח להיפתח ולהיות מי שאני ושאני לא אתחבר לבנות ושאני אהיה לבד.. זה גם קצת הוריד לי את הביטחון העצמי והכניס אותי לסרטים שמתישהו כולן יהיו חברות של כולן ויצאו ביחד ורק איתי לא יתחברו ולא יזמינו אותי ואשאר לבד.. אני לא יודעת מה לעשות ואיך להתגבר על זה ולהיות מי שאני באמת שם וגם להתחבר לבנות יותר