קשה לי.
באמת קשה,אני ילדה ככ שמחה ואופטימית עושה מלא שטויות ותמיד רוצים בחברתי,למרות שבבית ההורים ככ ממורמרים ומשביתים שמחות,אני יכולה לספור על האצבע את הפעמים שאמא שלי חייכה וראיתי אתזה.
אני מבקשת שתקראו את הכל אני צריכה תמיכה אני צריכה עצות אני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי והמשפחה שלי.
אני חיילת רוצה לבלות בסופשיים להנציח רגעים,לחיות אותם עד הסוף להנות ורק להנות.
ההורים שלי הם פירמטבים מהסוג הישן והקשה שדוגל ומטמין במכות..חטפתי הרבה שהייתי ילדה עד שגדלתי והתחלתי להגן על עצמי והיום אמאשלי כמעט ולא מעיזה לגעת בי , לפעמים אני חושבת שהיא לא סובלת אותי היא מסתכלת בי במבטי שנאה אתן לכם דוגמא אני עודה שבוע שבוע והוציאו אותי שבת אז חזרתי בחמישי,והיא פתחה תדלת ושאלה ״מה *היא* עושה פה ״ משהו ככ הזוי כאלו היא מתה שאעוף מהביתה.
אני ככ רגישה גדלתי להיות ילדה טובה קראתי ספרים אבל גדלתי..ובאלי גם מסיבות באלי להשתולל כמה אפשר לשבת בבית ולראות שאחרים יוצאים?
היא כועסת שאנלא עושה כלום בבית אבל לצה שאעשה שכל דבר ישלה תלונות וביקורות ? למה שאני אשאר בבית לשמור על אחים שלי (דבר שאני עושה כמעט תמיד אבל אפשר לנוח מידי פעם) במקום לצאת ובלות אחרי שבוע בסיס שקרעו אותי כי יש אירוע למישהו שהם אפלו לא מכירים..יש ככ הרבה דוגמות
אני תמיד מאיימת שאעזוב לבית החייל אבל אין לי אומץ.
אני מפחדת מזה..באמת מפחדת..כמעט ואין פתרונות חוץ מלספוג אבל קשה לא לענות שהיא ככ מורעלת עליי..שהיא ככ שונאת אותי עד כדי כך שהיא מאמינה שאני מעשנת סמים שבסיגריות רגילות אני לא מתקרבת ואפילו די נגעלת
היא בוחרת לבדל אותי לשנוא אותי היא מגדלת את אחים שלי למירמור ורוע ..אני לא יודעת מה לעשות אני מפחדת להידמות לה שאגדל
מה עושים בבקשה תעזרו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות