אז פעם, פעם חשבתי שזה סתם ילדים רעים בכיתה א כשחבורת הבנות לא שמה עליי. ואז עברתי ליסודי אחר. וגם שם זה קרה. ואז בחטיבה. בתיכון. בצבא. במכללה. גם אם אחרי כמה חודשים אני מצליחה להשתלב באיזו חבורה תמיד אני בצד, זאת ששוכחים להזמין אותה או שמזמינים אותה רק כשכולם באים
תמיד לא יבחרו אותי
הטלפון לא מצלצל, אף פעם, אף אחד לא שולח לי הודעה, לא רוצה להיפגש רק איתי, לא רוצה את חברתי
אני לא ככ יפה, אז מה. יש מכוערות ממני עם מלאנתלאפים חברים
נמאס לי להיות בודדה בעולם, אני רוצה חברים... כל פעם אני חושבת שהבנתי שהשתהיתי שאני טובה יותר וחכמה יותר ופחות מוזרה...אבל זה חוזר על עצמו. מה אנשים רואים בי שככ מרתיע? מה לא בסדר בי? למה אני זאת שאסע רחוק יעוות את החיים בשביל שלמישהו אחר יהיה קל יותר
כל מערכת יחסים עם חברה פוטנציאלית חדשה מתחילה בסוג של הסתרה שאין לי אף חבר אחד
כי אף אחד לא רוצה להיות החבר היחיד של מוזר בלי חברים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות