היי,
יש לי בעיה קלה.
אני משרתת כרגע ביומיות בבסיס במרכז, שירות שאינו משקף את יכולותיי ונמצאת בסביבת קצינים זקנים ומשעממים, בלי אף בן גילי לבלות עמו.
היחסים שלי עם המפקד לא מעולים, הוא מאוס ביותר ואני מתעצבנת מכל פיפס שלו, החל מטון הדיבור וכלה מתוכן בקשותיו.
כתוצאה, אני מרבית היום מסתובבת עם פרצוף עצבני ותח-ת, שדי מרתיע אנשים ומרחיק אותם ממני.
מעין תדמית הכל בה ..
אני ממש לא מעוניינת להיות כזו, אך כל העצבים והתסכול מחיי משתקף בפרצוף שלי ופשוט אין לי כוח לחייך ולהיות אופטימית.
אני מרגישה שככה אין מצב שגברים ייגשו אליי וינסו לפתח קשר, ובינינו אני הכי מבינה אותם.. אני גם לא הייתי מעיזה להתעסק איתי.
צריכה עצות איך בכל זאת למרות הכל, לחייך טיפה ולשדר אושר מזוייף. מעדיפה עצות פרקטיות מעשיות מאשר כל מיני מנטרות (: טנקס
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות