מרגיש פספוס וחוסר הגשמה עצמית בצבא, מה לעשות?

אהלן, אני מראש יגיד שאני יחסיר פירוט לגבי התפקידים ולפרט את הגורמים לפרטי פרטים אך אני מאמין שזה עדיין לא יחטיא את המטרה.
התגייסתי ליחידה מאוד מובחרת בצה"ל ובמהלך החצי שנה הראשונה אני נפלתי בקורס תחילה באמת שהתבאסתי אך מהר מאוד התאפסתי והבנתי שכנראה אני פחות מתאים לזה ואני יגשים את מה שבאמת תמיד רציתי וזה הפאן הקרבי יותר עשיתי שבוע ראיונות לאחר שבועיים והתקבלתי ליחידה מאוד מבצעית אך תחילה הייתי צריך לעשות טירונות גיבוש ואז להיכנס אליה.
עברתי את הטירונות בהצלחה יתרה הייתי גם מצטיין והועלתי דרגה וגם התקבלתי ליחידה הכל הלך בצורה טובה עד שבאמצע הקורס אבי קיבל דום לב והיה בין חיים למוות בקומה כשלושה שבועות.
בהתחלה שקלתי מה לעשות אם להשאר בבית חולים עם אמא או להמשיך בקורס וקיבלתי את ההחלטה שאני ימשיך בקורס ומה שחשבתי שיקרה זה שהמפקדים שהם בני 40+ יבינו את מצבי ויתנו לי לצאת לבקר בבית חולים שהוא כ45 דקות מישם באוטובוס אך מה שקרה בפועל זה שלא התייחסו לזה בכלל ולא נתנו לי לצאת ואף אמרו שאם אני רוצה לראות את אבי אז אני יוצא מהקורס בגלל שזה פגיעה בלוז ואי אפשר לדחות בוחן (מה שקרה בפועל שהוציאו קבוצה שלמה לחג ואותי השאירו ולהם דחו את הבוחן בשבוע).
אני נשכתי שפתיים נשארתי ועברתי את הבוחן אך מה שקרה שבוע לפני הסוף העלו אותי ועדה על כך "שאיבדתי ריכוז" בתקופה האחרונה ומה שפגע בי זה שהמפקד שהיה מעליהם שהיה אמור לאשר את היציאה שלי לא ידע על אבי שזה בעצם הגורם המרכזי (למרות שעדיין אני עברתי את הבחנים) אמרתי לו את מה שקרה והוא אמר שהוא לא ידע והסתכל על המפקד קורס ולאחר מכן שינו גרסה אני הרגשתי שתופרים אותי הוא ומפקד הקורס ואני פשוט שתקתי רק כדי שייתנו לי עוד הזדמנות.
לאחר מכן הגעתי לפלוגות עם הבטחה שאני יכל לחזור לקורס מהתחלה (בלי סיבה)
והתחילה לי בעיה רפואית עשיתי ניתוח בסדיר בפלוגה אך הוא הזדהם ונמשך יותר מידי זמן אך חזרתי לסדיר בגלל שרציתי לנסות לתפוס את הקורס למרות שרצו להוציא אותי על רפואי (בגלל שהניתוח היה בעצם הזנב) ואני התעקשתי ובאמת החלמתי ועכשיו אני במצב שנשארה לי שנה ואני בלי יתרת שירות לקורסים ואני מרגיש שאני לא מימשתי את הפונטציאל שיש לי ואני סובל מלילות לבנים ולחצים בגלל המצב הזה. אם יש מישו שהיה במצבי ויכל לייעץ ולתת לי טיפים אני אשמח מאוד.