אני מיואשת , ממש מיואשת.
הכרתי בחור בלימודים , בחור שנראה טוב, נחמד , אדיב, חכם, מצחיק וצ׳ארמר רציני, אבל מה זה צ׳ארמר!! ג׳נטלמן שחבל על הזמן. אני נמסה ממנו מהאופי המדהים שלו זה רק תורם למראה שלו. יש בנינו אינטראקציות חיוביות, הוא מחבב אותי מאוד כי אני עוזרת לו בלימודים, והוא תמיד אומר לי כמה הוא מעריך אותי ואת מה שאני עושה בשבילו וקורא לי לפעמים גם בשמות חיבה. אם אני מבקשת ממנו משהו הוא תמיד יעשה את זה בשמחה ועם חיוך על הפנים . בין אם זה לסחוב לי את התיק כשכבד לי ובין אם זה להקפיץ אותי ממקום למקום . כי הוא כזה, הוא בנאדם מקסים שאוהב לעזור ולכולם . הבעיה מתחילה כשאנחנו לא בלימודים. אנחנו לא מדברים מעבר כל כך וממש לעיתים רחוקות מפתחים שיחת נפש( שקרתה פעם אחת) , הוא לא שולח לי הודעות מחוץ ללימודים וגם אני לא כדי לא לצאת מציקה. אני בחיים בחיים לא אגש לבחור ואבקש ממנו לצאת כי אני מאוד ביישנית בקטע הזה וגם כי חוויתי טראומה ודחייה מגברים קודמים שרציתי. חוויתי בעברי קשר מתעלל וקשה עם האקס שבגד בי וקילל אותי ומה לא. לקח לי המון זמן להחלים מאז. ומאז מה שקרה אני לא מעיזה לעשות צעד ראשון כי בניתי סביבי חומות כאלה שאני לא רוצה להפגע שוב. אף פעם. הכאב היה בלתי נסבל . כן ניסיתי לרמוז לו פחות או יותר, שלחתי לו פעם הודעה שבה ניסיתי לבדוק אם הוא רווק כדי לסדר לו מישהי אחרת. הוא כמובן אמר שאני מדהימה והודה לי מאוד אבל אמר שכרגע אין לו זמן לחברה כי הוא עסוק מעל הראש. שזה בכלללל שלל את האפשרות שלי לנסות איתו משהו. אני מאוהבת בו וכל היטם חושבת עליו וכל היום מדמיינת בראש שלי את הקשר שלנו ואני באמת חושבת שאהיה איתו מאושרת . מה עושים?? אני חסרת אונים כבר ניסיתי טת כל הדרכים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות