איך זה יכול להיות שכולם מוצאים זוגיות מגיל 15 ורק לי זה לא קורה?

תגידו לי את האמת מה אתם חושבים?אני עייפה יש אנשים מגיל 15 יחד ואני לבד
!עברתי אירוע שלא היה לי שליטה לא יכולתי למנוע אותו בשום צורה.!
ואז הסיפור הרגיל בדיוק שאיבדתי תקווה שלא יהיה מישהו שיכיל את כל הסיבוך הזה,
החיים הפילו לי מהשמיים מישהו הראשון שחלקתי איתו את הדבר הזה.
הוא עבר תאונת דרכים כשהיה בן 8 וגם איבד זיכרון וגם עבר לא מעט בחייו דברים,
עכשיו נהיינו חברים טובים,אנשי סוד,היה לנו מקום יחיד לבד שהיינו הולכים אליו.
אבל ההבדל ביני לבינו היה רק בעניין האינטימי הוא כבר בגיל 14 קיים יחסי מין בעצם,
ואני רק הגעתי לכמעט ועצרתי את זה ביחד עם הבחור שנמנענו לעשות טעות רצינית.
זה היה בגיל 16 בערך,בכל מקרה הוא היה סבלני 3 חודשים בזמן גם לא היינו זוג,
עכשיו ברור לי שיש עוד גברים בארץ אבל תנסו להבין על מה אני חושבת ומרגישה.
נגיד עשו לך צלקת בגוף ויש לך סימנים עליך אתה תתבייש להראות למישהו אותך,
ואתה תפחד מצד אחר שיפגעו בך שוב,ושוב אתה לא תוכל להתגונן.
האירוע קרה כשהייתי ילדה לא יכולתי להגן על עצמי,ההורים שלי רבו עד כמעט גירושים,לא היה לי "תשומת לב" אין הצדקה לכלום אני כל חיי לבד עם החלק השחור הזה.
זהו הוא התעצבן עלי התחיל להמציא סיבות להתרחק ממני הכל נראה לו הגיוני כבר,
ואני הייתי עייפה גם ככה,יצא שגם אין לי את החברות הנדירה שפעם בחיים קורת.
וגם אין לי בן זוג שהבטחנו אחת לשני עתיד טוב יותר,עולם פחות מפחיד ונטול בגידות,
בגדו בו פעמיים,לקחו ממנו את הכסף,הוא נכנס לחובות בגלל אותן בחורות.
שקל לא לקחתי ממנו,שיצאנו לאכול בחוץ שילמתי הכל עלי,באתי למשפחה שלו קצת,
הכרתי את אחיו הגדול בהכי סבבה כאילו רק העניין הזה העיף לו את התא במוח.
עכשיו אי אפשר לא להצדיק אותו אז זה עוד יותר מתסכל אותי ואין לי עם מי לדבר,
יש לי חברה שהתחברנו מאוד אבל אני לא מסוגלת לשתף אותה.
היא כבר פעילה מינית וכל הזמן מספרת לי עם מי שוכבת ומה עושה ואני כלום באמת,
אמא שלי חלתה לפני לא מעט זמן וחשבנו שזהו והוא בא והרים לי מצב רוח.
לגביי מאז שהוא הלך חזרתי לאפות כי אני מסתבר אוהבת את זה ובאמת מפנקת תבית,הוצאתי מחיי דברים מזיקים,הכנתי תפריט חדש אני לא מלאה או כבדת משקל.
אבל הרגשתי שאין לי אוויר והקאות בגלל מאכלים כמו :במבה,דובונים שאני מכורה,
וכ"ו אז הייתי חייבת להעיף גם שמן וגם בשר זה נהיה כבד לי,אני אוכלת רק חזה עוף.
אני לא מסוגלת להשתחרר כאילו להביא את עצמי סתם עם אקראי לשתות ולשכב,
פעם הייתי קיצונית לא יכולתי שיגעו בי אפילו אבל זה לא ככה עכשיו אחרי הצבא.
אין לי דרך לסגור את הפצע האיום הזה אין לך גם דרך להתגונן אם אין לגבר סבלנות,
אני פשוט נותנת לו ללכת כי אין לי כוח וגם זה מראה שהוא מוכן שלא אהיה בחייו יותר.
הלוואי שהיה אפשר להיות לבד כי אני עייפה ואני כן נמשכת לגברים ויש טייפ מסוים,
אבל לא מעט גברים לצערי לא מכבדים,מדברים לא יפה על בחורות,שוב יש ויש.
והוא באמת האמנתי לו וזה נדיר שאני ייתן אמון.......מה אני אעשה?
אין לי דיבור עם אנשים רק חברה טובה,ידיד אחד אבל הוא גר רחוק ממני ופחות בקשר איתו,יש עוד חברה קרובה אבל אנחנו בקושי בקשר והיא גם מאורסת עכשיו.
אין לי אמונה יותר נראה כאילו,אומרים שיש אנשים שלא נועדו לאהוב אולי אני מהאלה.