יש לי חברה עוד מהתיכון שמרגיש שעד היום ממש לא מכבדת אותי ונמאס לי

היי
אני כבר בת 31 .בתיכון הייתי ילדה טובה טובה, ממש עדינה , לא מהרועשות. תמיד הייתי בחבורה המרכזית של הכתה וחברה טובה של ה"מקובלות" ועדיין הייתי שונה מהן כי לא הייתי מובילה אלא יותר מאחורה. שקטה. ציונים הכי גבוהים בכתה. חברות שלי היו נחשבות יפות יותר ומוחצנות יותר, והרבה התייחסו אליי כיפה למרות שאני ממש חשבתי שאני לא.
בין החברות היתה אחת מאוד פלפלית ושטותניקית, שממש העריצה אחת אחרת.
גם אני וגם השלישית היינו חברות הכי טובות שלה ,אבל השלישית היתה מאוד פופולרית עם בטחון עצמי גבוה ומאוד אהובה, וגם מצליחה בלימודים. תמיד כלפיה היא התנהגה בכבוד, וממני הרשתה לעצמה לבקש דברים, טובות, היתה יורדת עליי חצי בצחוק אבל בגלל שהייתי עדינה הייתי לוקחת ללב במקום לא להתרגש ולהבין שזה לא באמת אישי. הרגשתי שאני כאילו לידה לא מספיק , וקל לי להרגיש במלכוד. שתמיד יש לה ציפיה ממני להתנהג כמו חברה טובה שלה. אבל לא תמיד אהבתי את הצחוקים שלה או את ההתנהגות או אפילו את הבקשות שלה. היה שלב שבבחור שהתעניינה בו דוקא לא רצה אותה אלא אותי, וכשחשבתי להיענות לו היא ממש קללה אותי וזה עשה מהפך ביחסים. קצת התרחקנו. היא התנהגה אליי כאילו אני חייבת לה ובמקום לדבר איתי על זה היא ממש שנאה אותי. זה היה מאוד לא חברי מצידה אבל בסופו של דבר גם אמרתי לו שאני לא אצא איתו בגללה.
עברו השנים. גדלנו. בשלב מסויים הקשר ניתק. ואז עם הזמן הקשר חזר ביני לבין שתי החברות האלו. עדיין השלישית נחשבת בעיניה החברה הכי טובה שלה. וכששלושתינו נפגשות זה פשוט דפוק כי על אף הגיל שלנו היא עדיין לפעמים אומרת לה מולי- אין כמו הקשר שלי איתך כל השנים האלה. בחוסר טקט. וזה ממש לא מכבד. גם אני ממש התבגרתי מזה והתמלאתי בטחון ואני נשואה לגבר מתוק וחמוד, ויש לי עבודה מעולה. היה שלב שנהיינו שוב בקשר קרוב והיא הרשתה לעצמה לבקש ממני כל מיני טובות כמו לשמור לה על הילדים ( ויש לה 3 בלי עין הרע) , היא ביקשה ביביסיטר בתשלום ואז שאשן אצלה, כשאני כבר נשואה ובעלי בבית. לימי הולדת שלה אני מתקשרת, פעם אחת קנינו לה מתנה, וגם הזמינה אותנו ליומולדת של אחד הילדים שלה אז הגענו עם מתנה. אני מרגישה שאני בצד הנותן והחברי, ואני באמת משקיעה בחברות, ואילו מצידה היא כתבה לי הודעה בפייסבוק ליומולדת, היא עדיין מבקשת ממני טובות מופרכות כמו לשמור לה על הילדים בשבת שהיא תטוס עם בעלה לחול. אני מבינה שיש לה ילדים והיא עובדת ואני עדין בלי ילדים אבל מרגיש לי שכל פעם שאני אומרת לה לא היא כאילו שמה לי מבחנים עד כמה אני חברה ואז אני "נכשלת" וזה לא שהיא מתייחסת אליי כל כך באהבה גדולה בלי קשר לבקשות שלה. כולא נפגשות מידי פעם שלושתינו. פעם אמרה לשתינו ששתינו חברות טבוות שלה וכמה אנחנו מכירות אותה, אבל בתכלס ? אני לא מרגישה קרובה אליה בכלל. לא מרגישה אמון כלפיה, מרגישה שכל הזמן היא בוחנת אותי, מבקשת דברים כשהיא צריכה, אני שם בשבילה, מקשיבה לה ומפרגנת אבל בתכלס אני לא בטוחה שהיא באמת בכלל אוהבת אותי או שאכפת לה ממני. אני לא מספרת או משתפת אותה בחיים שלי, היא בכל לא מכירה אותי לעומק וזה די עלוב לומר שאנחנו חברות טובות רק כי אנחנו קצת בקשר. לפעמים אני מרגישה שאני עדיין באיזה פלונטר בקשר הזה. ותכלס? היא לא חברה טובה שלי, היא לא מכבדת אותי באמת או שם בשבילי באמת. אז על איזו זכות נעורים אני בדיוק שומרת לה חסד או מקום? מה דעתכם? איך אני אמורה להתייחס אליה ולחברות בינינו? באדישות? להמשיך להתנהג כמו חברה טובה ולנסות להיות שם בשבילה אפילו שהיא לא באמת חברה טובה שלי? להתרחק כי תכלס היא לא ראויה לחברות שלי או שפשוט לתפוס אותה כחברה וזהו ולהתנהג בהתאם, ולא להרגיש שאני חייבת לה כלום או עזרה או משהו?