איך מעבירים את הכאב לב הזה?

היי, אני חייבת לפרוק כי אני מרגישה כאב לב.. חייבת דיעה אובייקטיבית ..
אז ככה; אני בת 23 וכל הזמן נידלקת על גברים שאין לי סיכוי איתם, גברים שמבוגרים ממני ב10 שנים או קצת יותר.. אני יודעת שגיל הוא לא קריטריון לאהבה, לא יודעת להסביר את זה אבל איכשהו לשם הלכתי בלי להתכוון.
באופי יש לי צד ילדותי וצד בוגר, במערכות יחסים (לא שהיה לי משהו רציני כי לא התעכבתי על מה שלא מתאים) אני בוגרת, לא רבה על שטויות, לא עושה סצנות קינאה, בנאדם מאוד רגוע ואוהב בסך הכל..
כשאני מעוניינת בגבר זה משהו לא רגיל, ורואים עליי כי אני מצחקקת והעיינים שלי שלי שמחות ורואים שאני חושבת לפני שאני מדברת (אלו דברים שחברים שלי ראו מהצד כשהייתה לי אינטראקציה עם מישהו שהתעניינתי בו)..
אז הכרתי אותו במקום עבודה.. הוא בן 37, רווק, לא יודעת איך זה אפשרי, הוא חכם וכל שיחה איתו פנים מול פנים אני נמסה ונישאבת אליו, הוא מעניין אותי ומסקרן..
בהתחלה כשהכרנו לא התייחסתי אליו, לא התעניינתי.. אבל כן היינו אומרים שלום ושואלים 'מה קורה' אבל לא מעבר ואז הדיבור התרחב קצת חיוכים פה ושם, ויום אחד משום מקום הוא חיבק אותי הובכתי אבל זרמתי עם זה ומאז כל פעם הייתי עוברת אומרת שלום וחיבוק וממשיכה, מיד פעם יושבת איתו (לא להרבה זמן ושיחות מעמיקות-לא היה הרבה זמן לזה) כל זה נימשך חודשיים ואז החלטתי לעזוב את המקום עבודה (לא משנה הסיבה) .
עברו חודשיים מאז שעזבתי וראיתי אותו כמה פעמים כדרך אגב כזה, יצא שדיברנו בהודעות אבל לא זרם יותר מידי..
בחודשיים האלה זה היה און אנד אוף, יום מדברים שבועיים לא ..
אני לא מבינה את ההתנהגות הזו.. הרגשתי שכן היה משהו שם אולי לא משהו חזק אבל משהו..
לאלה שיכתבו לשחרר קשה לי לשחרר, כי הוא הזיז לי משהו בלב, החיוך שלו, הדיבור שלו, הוא גורם לי לחייך מלחשוב עליו אז תתארו כמה אני מחייכת כשהוא מדבר או מחייך אליי..
אני בדרך כלל לא מגיעה למצב הזה כי אני קשה עם גברים ולא נותת לאף אחד להתקרב ופה אני לא יודעת עליו הרבה ואפילו לא יצאנו והוא משפיע עליי.. לא יודעת מה קורה אבל זה מתחיל לכאוב..
התחושה של שיחה איתו, חיבוק, הקסם הזה שיש לו, השנינות שלו, הצורה שבה הוא מדבר וצוחק.. זה כואב כשזה לא חלק ממני...