אני פשוט מרגישה כמו סמרטוט. אני מאוד רגישה, אולי אפילו מדי, וזה מתבטא בדמעות. המון דמעות. כאלה שחושפות את החולשה הכי גדולה שלי פעם אחר פעם, ולא נותנות מקום של ספק לאלו שרוצים לפגוע בי.
אני ילדה בכיתה ז. בכיתה א נעלי אותי בשירותים. בכיתה ב צחקו עליי אחרי שהתגליתי כמחוננת. בכיתה ג לא נותרו לי חברות ונאלצתי להידחף בין בנות בהפסקות בעוד הן מתעלמות ממני. בכיתה ד ילדים פגעו בי מול המורות, ולמרות שהייתי חביבתן לא היה להן אכפת. בכיתה ה מלכת הכיתה הרסה לי את הפורים והיומולדת. בכיתה ו התחקתי אחר החברה והכל היה נראה טוב ויפה... בכל אחד מהמקרים האלה ככל הנראה לא קרה משהו מיוחד. יש ילדים שעוברים חרם-אני לא עברתי את זה למזלי. אבל בכל אחד מהמקרים האלו, כמות הדמעות והאכפתיות שהוצאתי היתה בלתי נתפסת. גם בכיתה ז אני מוצאת את עצמי בקשיים חברתיים, וזה פשוט גורם לי להרגיש שאני לא מתאימה לחיים חברתיים. אין לי חברות ואני נמצאת בכיתת מחוננים. לא בדיוק סוג הכיתות שבו הייתם מצפים לראות ילדה בוכה כי אין לה חברות, למרות שלפעמים יש לה אבל היא סובלת איתן. בכל פעם שאני מנסה לעמוד על שלי, הבנות מכיתתי מסבירות שאני אשמה, ואני פגעתי בהן. בכל פעם שאני מנסה להתחמק מריבים, הן שוב פעם צועקות עלי. וזה תמיד מוביל לבכי. לא משנה כמה אני מנסה, ותאמינו לי שניסיתי. למה זה ככה? יכול להיות שאני פשוט לא מתאימה לחברה? למה בכל החוגים יש לי חברות קרובות שלא גרמו לי לבכות אפילו פעם אחת, אך בבית הספר זה פשוט לא עובד? אני אשמה, או שאני תמימה, או שאני פשוט רגישה מדי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025