יש לי.. חברים. אבל הם לא החברים האלה שממש טוב לי איתם... אני נפגשת איתם מדי פעם ומצחיק לי מאוד, אבל לפעמים אני שמה לב שלא אכפת להם ממני ושאני סתם מישהי מ-"החבורה". לדבר איתם על זה כבר לא יעזור, ניסיתי להסביר להם שזה מפריע לי אבל הם בעיקר מצדיקים את עצמם, די שנה שלמה וזה כבר חסר טעם. אני כל הזמן לבד, ואני לא מסוגלת כך יותר. אני זקוקה לאנשים שטוב לי איתם, זקוקה לפחות לבן אדם אחד שאני אוכל לחבק אותו כשצריך ולקבל חיבוק חזרה, לדבר איתו על הכל, להרגיש איתו בנוח וכו', ושהמצב יהיה הדדי. לא בטוח אהיה בצבא בגלל מצב בריאותי, ואני עוד מעט מסיימת תיכון, עם ילדים מהתיכון לעולם לא אצליח להתחבר, אני שונה בהתנהגות ואני לא יכולה לחכות כל כך הרבה זמן בבדידות הזאת. וללכת למועדונים ומקומות זה לא בישבילי, אני גם כך עם חרדה חברתית. אני מפחדת לשלוח הודעות אפילו, גם בפייסבוק, או לשלוח בקשות, להתחיל שיחות, ואני פשוט תקועה. אני כל יום לבד עם עצמי ורוצה ללכת לאנשהו, לדבר על משהו, לקבל גם אהבה נורמלית ולא סתם כי "חברים" וזה טרנד לחבק. אלא באמת לקבל חיבוק שמרגיש אמיתי ולא חפיף כדי לא להיראות רע. איך ילדה כמוני מסוגלת להתיידד עם אנשים ועם חרדה חברתית?..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025