היי,
אני כותבת את השאלה הזו בכאב לב גדול.
אני ובן זוגי יחד שלוש שנים, גרים ביחד שנתיים.
מתחילת הקשר ידעתי שהוא האחד בשבילי והתמסרתי כולי אליו.. אצלו המצב קצת שונה.
היו לנו מספר שיחות לא קלות בנושא בשנה האחרונה, פעם אחת כמעט נפרדנו. כבר לפני יותר משנה ביקשתי ממנו לחשוב על הנושא לטוב ולרע ולא למשוך אותי בקשר הזה בלי סיבה.. מאז לא השתנה כלום ואנחנו עומדים באותה נקודה.
לא מזמן הייתה לנו שיחה קשה, אמרתי לו שאני מפחדת שהוא יעזוב אותי.. הוא אמר לי בתגובה שהוא אוהב אותי ורואה ורואה אותנו ממשיכים להיות ביחד גם שנה הבאה, אחרי שנעבור דירה. הוא פשוט עוד לא במקום של חתונה.
על פניו זה נשמע מבטיח, אבל יש בעיה. הסיבה שהוא עוד לא בטוח בקשר היא שאני הקשר הרציני הראשון שלו והוא מרגיש שהוא עוד לא חווה מספיק קשרים רציניים לפני כן.
מה שמפחיד אותי הוא שהבעיה הזו לא תיפטר כל עוד אנחנו ביחד..
למרות שזה נשמע ככה, אני ממש לא לחוצה להתחתן, והאמת שמבחינתי לא לעשות חתונה בכלל.. אבל אני לא רוצה להתעורר בגיל 30 ולמצוא את עצמי לבד.. אני צריכה ביטחון, והעניין הזה מעסיק אותי הרבה וכמובן שלא מוסיף לחוסר הביטחון שלי..
אני אוהבת אותו מאד, ואני יודעת שהוא אוהב אותי. אבל אני מרגישה שאני אוהבת יותר וזה קשה לי.
אני שוקלת לסיים את הקשר הזה בסוף השנה אם שום דבר לא ישתנה, עם כל הכאב הגדול שכרוך בזה.. אני עייפה כבר מהלחץ ומהמחשבות בלתי פוסקות על העתיד של הקשר הזה. אם נפרדים, עדיף כמה שיותר מוקדם כדי להפחית כמה שיותר את הכאב של הפרידה..
זה פתרון טוב? יכול להיות שאני סתם לחוצה וזה מהר מדי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות