די כבר נמאס לי!
אני מרגישה כל כך כלואה בבית הזה. ההורים שלי הם אנשים טובים, שלא תבינו לא נכון... אבל הם תמיד מכניסים בי שליליות וחוסר ביטחון ושוללים כל דבר שאני רוצה לעשות. כל דבר שאני מעלה כרעיון הם ישר שוללים וצוחקים וחושבת שזה שטויות. כאילו מזלזלים בי מתייחסים אלי כמו ילדה קטנה ולא נותנים לי מספיק קרדיט. לא יודעת אם הם עושים את זה במודע או שלא מודע אבל זה ממש מעצבן ומוריד אותי למטה.
דרך החשיבה שלהם כל כך פרמיטיבית לפעמים ואני מסתכלת על החיים שלהם ובתכלס הם חיים חיים יבשים ומשעממים ואני נכנסת לדיכאון רק מהמחשבה שאולי גם החיים שלי יראו ככה... אני רוצה לחוות כמה שיותר דברים ולהתנסות בכל מיני תחומים אפילו שזה מצריך לפעמים לקחת סיכונים אבל מבחינתי מי שלא מסתכן לא מרוויח. והם תקועים בחשיבה המרובעת שלהם ולפעמים זה מרגיש לי שהם מנסים למשוך אותי למטה ביחד איתם. לא נותנים לי לעוף ולפתח את עצמי. אפילו שאני מסבירה להם שזו ההחלטה שלי כרגע, וזה מה שיעשה לי טוב אז שיפרגנו . אבל בכל זאת הם תמיד עסוקים בלהכניס לי מחשבות שליליות לראש. לא מספיק שגם ככה אני קצת חסרת ביטחון ופסימית אבל עד שיש לי נקודות אור בחיים גם את זה הם לוקחים ממני. אני מאוד אוהבת את הנוחות של הבית אבל אני מרגישה שאני נתקעת פה ולא מתפתחת לכיוונים שאני רוצה להתפתח גם בין היתר בגלל השליליות שההורים שלי מכניסים בי. הם לא גורמים לי להאמין בעצמי.. להיפך רק לפקפק.
מה דעתכם הפיתרון? פשוט לעזוב את הבית? ההורים שלי ממש קשורים אלי יש להם בסך הכל אותי ואת אחי... ואני יודעת שברגע שאצא מהבית הוא פתאום יהפוך להיות ריק ואני ממש אחסר להם ולא הייתי רוצה לגרום להם להרגיש רע.... אבל מצד שני אני גם לא רוצה להרגיש רע בעצמי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות