אני וחבר שלי מעל שנתיים ביחד. יותר משנה אנחנו מקיימים יחסים ותודה לאל אין כל כך תלונות, עד לתקופה האחרונה.
מאז שהוא התגייס אני רואה אותו מעט מאוד, ועוד יותר מעט הוא חוזר מהבסיס הביתה. שהוא חוזר מין הסתם אני מאוד רוצה שנקיים ומאוד חסר לי אם זה לא קורה. אבל המצב מגיע לכל כך אבסורדי שרוב הזמן גם אם הוא איתי וגם אם לא הוא פשוט ישן וקרו גם מצבים שהוא נרדם תוך כדי שדיברנו.. שאני מנסה ליזום איתו סקס הוא עוצר אותי ושאני שואלת אותו למה, הוא ממציא לי כל מיני דברים אני עייף, אין לי כוח, מאוחר, ושאין לו מה להמציא הוא אומר לי בואי נדבר, ואני לא רוצה לדבר אני רוצה לשכב איתו. זה כל כך חסר לי.
בגלל המצב הזה הגעתי למצב שאני צריכה להתאמץ כל כך לגרות אותו שזה הזוי. נגיד להתחיל להתפשט מולו או לפתוח לו תרוכסן ולרדת לו. ואז אנחנו כן שוכבים. אבל נמאס לי להרגיש שרק אני יוזמת ושרק אני רוצה. נסיתי לדבר איתו על זה שאני מרגישה שכל הקרבה הפיזית באה רק ממני וזה לא עזר. אין לי כבר כוח להרגיש כל הזמן חרמנית לידו ולדעת שזה לא הולך לקראת מעצמו.
התחלתי לפחד שאני כבר לא מושכת אותו או שהוא הכיר אחרת או אנערף מה אבל הוא אומר לי שאני מושכת אותו כמו פעם ואפילו יותר.. אבל איזה קטע ... לא רואים.
מה לעשות?