דוד פרמיטיבי שמחפש לריב ללא הפסקה

שלום לכולכם.

אני סובלת, אני באמת סובלת.
לאמא שלי יש 3 אחים, איתה זה 4.
אחיה הגדול, הוא האח הכי פרימטיבי והכי קשה מכל אחד אחר שאני מכירה.
הילדים שלו, הם כמו עבדים. יש לו 4 ילדים, מדהימים וילדים כל כך טובים.
אבל הבעיה היא, שהם גדולים! אחד בן 40, השנייה בת 35, האמצעי בן 26 ובן הזקונים בן 25.

הם עבדים שלו ושל אישתו. אם זה להוריד את הכביסה, להכין להם משקאות חמים, ללכת לסדר את המרפסת, מהמרפסת לסלון, מהסלון לחדר שינה, מהחדר שינה למטבח.
אני לא אומרת לא לעזור להורים, אבל זו פשוט עבדות לשמה! אם הם אומרים משהו שלא מוצא חן בעיניו, או רק מנסים להביע דעה, הוא פשוט מכה אותם. או משפיל אותם בפומבי, ליד כל המשפחה.

האח הגדול נשוי וכך גם האחות. אך שניהם מפחדים מאביהם. הילד האמצעי היחידי שמתמרד ולכן הוא הכבשה השחורה. והאח הקטן הוא הנסיך של הבית, לכן רוב הזמן מפילים את המשימות על האחים האחרים.
שלא תחשבו שכולם גרים איתם. לא., האח הגדול והאחות באים לבקר אבל גם כשהם באים, הוא מעיר ללא הפסקה. האח הגדול נשוי לאישה גדולת מיימדים,
הוא רק מעיר לה על המשקל כל הזמן, מנסה להחטיב מה לעשות ומה לאכול ופשוט משפיל אותה ליד כולם.
האחים הקטנים עדיין גרים אצל ההורים.

משום מה, אף אחד לא מנסה לצאת נגדו, גם האחים יודעים על ההתנהגות הנוראית שלו והפרימיטיביות, כל הזמן בראש שלו זה רק "כבוד להורים" "לסגוד להורים".

עכשיו מה הבעיה איתי? אז בואו ואני אסביר לכם.
אני הבת של אחותו ואמא שלי, לא כזו כלל וכלל, היא בן אדם פתוח ואוהב, לא מעבידה אותי, אני עוזרת לה תמיד, אבל מרצון. ולא "אם לא תעשה את זה, אתה תשלם על זה".
הכל באהבה.
אבל לפעמים לא בא לי לעשות דברים ואני יכולה להגיד לא.

היום, הלכנו לבקר את האחות וכל האחים הגיעו כולל הדוד ואשתו.
ישבנו, אבא שלי, אני והדוד.
דיברנו קצת וקשקשנו. ואז הגיע הרגע שאבי ביקש ממני להכין לו קפה שחור.
בנינו? אני גרועה בלהכין קפה שחור, הוא יודע את זה. הוא פשוט התעצל לקום.
אמרתי לו שהוא תמיד מעיר לי שאני לא מצליחה לעשות את זה כמו שהוא אוהב, אז שיקום לבד. הוא פשוט כפה עליי לקום ולעשות לו ובתגובה, מאוד עצבנית אמרתי לו "מה אני משרתת שלך? תקום ותעשה לבד." היינו בחוץ והיה מאוד מאוד קר. אני לא מרגישה בנוח לזוז עכשיו, קפוא לי! אז תקום ותכין לעצמך.

הדוד שמע את זה והתהפך עליי ! הוא יודע שאני מביעה את דעתי לא משנה מה, אני היחידה שמסוגלת לענות לו, הוא יודע שאני לא אשתוק לו. והוא מחפש לריב איתי. זו לא פעם ראשונה שהוא מטיף לי, אבל תמיד אני יוצאת הצודקת.

הוא פשוט אמר לי "את לא מכבדת את אבא שלך! את לא נותנת כבוד להורים!
הוא נותן לך אוכל ובגדים, את נראית מליון דולר בגללו. את חייבת לעשות לו קפה כשהוא מבקש"

אמרתי לו "הוא יודע שזה לא יצא טוב ולכן אני לא אקום ואעשה סתם. חבל וזה שאני לא קמה, זה אומר שאני לא נותנת לו כבוד? נו באמת. מה הקשר? לא בא לי כרגע וקפוא כאן."

כל מה שהוא אמר זה רק כמה שאני לא מכבדת, שאבא תמיד צודק ואמא תמיד צודקת והדעה שלי פסולה ולא נכונה, כי הם תמיד צודקים! כאילו הילדים טיפשים ואטומים והם לא מבינים כלום, רק שהוא הטיפש הוא זה שלא מבין, שגם ילדים יכולים ללמד מבוגרים.

ועוד בשיא החוצפה הוא עושה את זה מול כל המשפחה ונואם לי, "אני צודק, אני תמיד צודק, אני לעולם לא טועה" כמובן שעניתי ולא השארתי לו הרבה מה להגיד.
הבת שלו אמרה לו "אבא תשחרר", הם יודעים שהוא לא בסדר, שהוא פרימיטיבי ושחצן, גם לאשתו עניתי פעם אחת וזה הסתיים בריב, שבסופו היא באה ודיברה איתי.

אני לא יכולה לסתום כמותם. אני בן אדם עם דעות ויש לי לשון מאוד מאוד חדה.
והם יודעים את זה. ומבחינתם אם ילד ענה ואמר את דעתו להורים שלו, כנגד מה שההורים שלו חושבים, הילד לא מחונך וצריך לקבל כאפה או שניים.

אמא שלי, מובכת מהעניין ולא מסוגלת לצאת כנגד אחיה ולכן מנסה להטיף לי להפסיק לענות לו ופשוט להתאים את עצמי אליו, סליחה? למה שהוא לא יתאים את עצמו אליי? למה אני צריכה לוותר כמו כל האחרים! אני לא אשתוק ואשים דבק בפי כדי שהוא יהיה מרוצה. לעולם לא! פרימיטיביות כזו, היא נוראית ולא מקובל עליי.

אבא שלי, לא עונה לו, כי הוא בדיוק כמוני, אם הוא יענה, הוא יפגע בו, אנחנו תוקפים ולא שמים שלפעמים אנחנו יכולים לפגוע. ולכן הוא נאלץ לשבת וסתום את הפה.

אני מיואשת כבר! כל פעם הוא נואם לי כמה שאני חסרת כבוד. ולהזכירכם, כי לא קמתי לעשות קפה לאבא שלי!!!! שתבינו את גודל הטיפשות.

מה אפשר לעשות? אני יום אחד אתהפך עליו, אני לא מסוגלת לסתום כבר, כבר עניתי לאשתו בצורה מחרידה כי יותר מדי החזקתי בבטן. הם מעירים לי על כל דבר!
מה אפשר לעשות? איך למנוע ממנו לנאום לי כל הזמן? האם שווה לענות או פשוט לקום וללכת?

תודה.