יש לי בעיות עם הגרוש שלי ועם הבן שלי, מרגישה אבודה, מה עלי לעשות?

יש לי שני בנים מהגרוש שלי ועוד ילדה בת 3 מבעלי הנוכחי. הבן הגדול שלי (בן 11) לא מפסיק לעשות לנו צרות ומגיל קטן הוא היה דיי בעייתי.
לפני כמה שבועות הוא רב עם כמה ילדים, לקח אופניים חשמליות של אחד מהם נסע בכביש ברמזורים אדומים נכנס ברכב שהיה לו ירוק והתהפך עם האופניים באמצע הכביש, הוא עושה כאלה שטויות מסוכנות וחמורות שכבר אין לי כוחות להתמודד איתו.
אני והגרוש שלי היינו לבד בלילה בבית חולים, כי בעלי נשאר לשמור על הקטנה, וכבר אז עטפה אותי הרגשה רעה ופשוט הרגשתי שהוא מת. כשסיפרו לי על התרחיש של התאונה היא נשמעת מפחידה והייתי בטוחה שזהו, ונכנסתי שם לפאניקה מטורפת, התחילה להיות לי סחרחורת וראיתי שחור בעיניים ודפיקות לב הרגשתי שאני עומדת להתמוטט ולקרוס, ואז עבר שם רופא אחד שסימן לבעלי לבוא רגע, והם הלכו לצד וחשבתי שזה מה שזה, ושהרופא פשוט מפחד להגיד לי כי הוא ראה באיזה מצב הייתי, והוא רצה שהגרוש יספר לי, אבל מסתבר שהוא רק רצה להגיד לו שיכול להיות שעוד מעט תבוא משטרה, והראש שלי כשהם הלכו לצד כבר הפליג לדמיונות מטורפים, הייתי בטוחה שהוא מספר לו שהוא מת, מה שהסתבר שלא כך אבל בכל מקרה נתנו לי 2 כדורי וואליום להירגע.

וגם אחרי שהמשכנו לשבת שם לא הייתי רגועה, דאגתי לו מאוד וידעתי שהוא בניתוח ולא הפסקתי לבכות וללכת מסביב, והגרוש שלי ניסה להרגיע אותי ומרוב פחד וכ"כ דאגתי נצמדתי ונדבקתי אליו, ובאיזשהו שלב (אני באמת לא כ"כ זוכרת מה היה, או שזה בגלל שהחוויה היה טראומתית מידי או שזה בגלל השפעת הכדורים?) מרוב שהייתי שבורה התקרבתי אליו וליטפתי לו את הפנים והכרחתי אותו ולהישבע לי אלף פעמים שיהיה בסדר, והוא התנהג אליי באופן פשוט מושלם וסבלני, הוא לא ניסה להתרחק, להפך, כשאני התקרבתי הוא התקרב בחזרה, כשליטפתי לו את הפנים עם היד הוא לקח לי את היד ונישק אותה, והוא הרגיע אותי מאוד ולקח אותי לסיבוב בחוץ כי אמרו לנו שהרופא ייצא לדבר איתנו רק עוד שעה, והוא ראה שלא הייתי מסוגלת לשבת שם כי פשוט נגמרתי,

ויצאנו החוצה ועשינו סיבוב ברגל, עד שהתיישבנו במקום לנשום אוויר, ולא יודעת למה כ"כ הייתי צריכה מישהו שיתמוך באותו רגע שפשוט זה היה טבעי לבוא ולשבת עליו (עכשיו בדיעבד אני מבינה שזה היה טיפשי, אבל באותו רגע רק רציתי קרבה) אז ישבתי עליו ככה וחיבקתי אותו, ואמרתי לו תן לי נשיקה והוא שאל בטוח? אז אמרתי לו שיעזוב אסור לערבב פה דברים ואז הוא התקרב אבל פתאום התפכחתי והבנתי שלא.

ואז הרופא אמר שהמצב שלו בינוני אבל יציב- ועוד משהו שהפריע לי, שיום למחרת אמא שלו נכנסת בסערה לבית חולים (שמעתי אותה עוד מבחוץ באה בסערה) כמו איזה פרינססה כאילו שחייבים לה משהו, ואומרת לגרוש שלי, בידיעה שאני שומעת- אני הזהרתי אותך לקחת את הילדים ממנה, הם דוגמא רעה הם לא יודעים לחנך ילדים ואז היא שיחקה אותה מסתכלת עליי ואומרת לי שלום לך, את לא יודעת איך לשמור על הנכד שלי שלא יסתובב ברחובות אז תתני אותו לאבא שלו כי אתם חסרי אחריות, באיזו משפחה הילד הזה גודל, אתה תיקח את שניהם, מי יודע למי היא נשואה שלוקחים ממנו דוגמא, היא באה בקטע מאוד חוצפן וחסר רגישות לחלוטין, בעלי בן אדם נורמטיבי ולא דוגמא רעה, ונראה כאילו היא באה רק כדי לעשות הצגות, אז עניתי לה ואמרתי לה, גם את לא ממש יודעת לחנך ילדים, עובדה כשמסתכלים על הבן שלך לא כ"כ רואים דוגמא למופת של חינוך. אם זה מה שחינכת כנראה גם החינוך שלך לא משהו.

ואני והגרוש שלי נשארנו בבית חולים בלילה לבד, אז הוא אמר לי שאולי הם באמת צריכים לגדול איתו, כי אולי את לא יודעת להציב להם גבולות, אז אמרתי לו שלא יבלבל את המוח, זה ידוע ומגיל 6 הילד הזה הוא בעייתי ועושה את המוות לכולם, בלי קשר איפה הוא גדל, הוא יצא מהבית בשעה סבירה (7 בערב) ואי אפשר לכלוא ילד ולנעול אותו בבית.
ומה שכואב לי זה שהוא יודע כמה אני אמא טובה וכמה אני דואגת להם, משתדלת רק שיהיה להם טוב ומציבה גבולות שצריך, אבל בגלל שאמא שלו פעם אחת צייצה הוא מתחיל לערער בזה, הוא מכיר אותי והוא יודע בדיוק איפה הילדים שלו גדלים ובאיזה בית. הוא יודע שאני לא נשואה לאדם אלים או מהמר או שתיין שנותן דוגמא רעה.

ואז הוא אמר לי בואי רגע לאוטו, ששאלתי אותו בשביל מה הוא אמר בואי רגע צריך להראות לך משהו. כשירדנו למטה והיינו ליד האוטו אז הוא אמר רצית משהו פעם שעברה לא? אז בואי, אז אמרתי לו ממש לא ואני עולה בחזרה, אז הוא שאל למה אז אמרתי לו שהתחרטתי ובכלל לא רציתי ממנו כלום.
אבל הוא המשיך לקרב אותי אליו בצורה מחרמנת כזאת (לא יודעת איך להסביר אותה) הוא כל רגע קירב אותי אליו ויצא שהתחכך שם למטה (לא רוצה להרבות בתיאורים הבנתם את הכוונה) והריח שלו פשוט חירפן אותי ומצאתי את עצמי בסוף לא רק מתנשקת איתו גם מתמזמזת איתו בצורה קשה ועוד רגע שוכבת איתו אם היתה שם מיטה, והוא מבחינתו היה לעשות את זה באוטו אם לא הייתי עוצרת אותו כל רגע.

ומאז אני כל הזמן חושבת עליו ועל זה שבא לי לשכב איתו, אני לא יודעת אם אני חושבת עליו באופן של אהבה אבל אני מרגישה שנמשכת אליו ושבא לי מאוד לשכב איתו שוב, תמיד נמשכתי אליו אבל עד שקרה המקרה היינו ביחסים מנותקים וקרירים, שלום שלום, והוא לא היה בשדה הראייה שלי כל יום אז התגברתי על הדחף הזה, אבל אחרי שהנסיבות הובילו אותנו להתראות הרבה אני מרגישה שאני מאוד רוצה להיות איתו במיטה וירד לי החשק להיות עם בעלי, וגם הוא אמר שהוא ממש חם עליי והוא חושב עליי..

אחרי שגזלתי את זמנכם היקר אני רוצה לבקש שני עצות, בראש ובראשונה מה לעשות עם הבן שלי? האם זה נכון להעביר אותו להיות אצל האבא ושם אולי הוא "יתמתן" ויפסיק עם הבעיות? יכול להיות שחסרה לו דמות אבהית שתציב לו גבולות יותר נוקשים ממה שאני מציבה לו, יכול להיות שהוא יידע לרסן אותו במקומות שאני לא מצליחה.
אני רוצה לעשות את הכי טוב בשבילו, ואני חושבת שהכי טוב בשבילו זה לגדול איתי, כי כמו שאי אפשר לוותר על אבא, גם בלתי אפשרי לוותר על חום ועל רוך ועל הבנה של אמא, ואני מפחדת שזה ייחסר לו ובעיקר אני מפחדת שזה ייפגע בו יותר ממה שהוא כרגע, ויותר גרוע, שהוא לא באמת יצליח לשמור עליו כמו שצריך, שאולי הוא ינהג איתו ביד קשה מידי והילד יתמרד לו ואז באמת יגיע אסון לפנינו. אני לא יודעת אם להעביר אותו או להשאיר אותו איתי, אני רק יודעת שאני לא מצליחה להתמודד איתו אבל אין לי לב לשלוח אותו לפנימייה.

ומה לעשות עם הגרוש שלי? כי אני חושבת עליו המון מאז, אני רק מחפשת את הקרבה שלו ולהמשיך לדבר איתו ולהיות לידו, אפילו שאני יודעת שזה לא בריא ומזיק, אבל פתאום התחלתי לחשוב, והראש שלי מעורבב כי אני לא יודעת אם אני מרגישה אליו רגש או רק משיכה, אבל אני יודעת שאם הוא ימשיך להיות בסביבה שלי הרבה אני קרוב לוודאי אשכב איתו בסוף כי אני מתגעגעת אליו.. והוא שולח לי כל מיני אס אמ אסים של חיים שלי מת עלייך ומשפטים שקשה לי להתעלם מהם.

מצטערת על האורך של השאלה.