אישיות מקסימה אך אני נגעלת ממנו, מה עושים?

שלום לכולם,

אכנס ישר לעניין, אני במערכת יחסים כבר שלוש שנים, עוד מתחילת הקשר הייתה בי מעיין איזו הרתעות קלה ממי שהכרתי. לא נמשכתי אליו..

אבל בתור אחת שהייתה מאוד פתוחה אמרתי לעצמי שניתן לו הזדמנות. הכרתי אותו לעומק, את הרקע שבא ממנו, את הדעות שלו, מחשבות שלו ושאיפות ואני עדיין לא יודעת מה לעשות..

אני מנסה להסתיר את זה אבל בזמן האחרון אני לא מצליחה, הוא כל הזמן דואג לי, עוזר לי ונותן לי.. ואני פשוט נקרעת מבפנים, איך אני מסוגלת להיפרד ממנו? היו לנו דיבורים על השכרת דירה באיזור המגורים שלו, החלטתי ללכת ללמוד שם ועכשיו הכל צף לי למעלה..אני מרגישה שלא אוכל להמשיך ככה..אני מתביישת להיות איתו בחוץ, שאף אחד לא יראה אותנו ביחד..מתביישת באיך שמתלבש, איך שמדבר, הולך, אוכל וכל זה מעלה לי עצבים אני מתעצבנת עליו.

הוא לא שם דאורדוראנט וזה מגעיל אותי, לא שם בושם, מתלבש עם בגדים ישנים מאוד ולא מוכן ללבוש משהו יפה..היו לנו כבר כמה דיבורים על זה, אני לא אחליט על מה שהוא לובש ובגלל זה זה עוד יותר מפריע לי, שציינתי את זה בפניו והוא לא לוקח לתשומת ליבו.

אני לא מכירה עדיין את המשפחה (המאוד מצומצת) שלו, נראה שאני גם לא אכיר, משפחה מאוד ענייה ופרימיטיבית, לאבא ככל הנראה יש בעיה נפשית מאוד חמורה וככה הם חיים איתו, אחיו סובל גם מבעיה נפשית ומובטל. הוא לעומת זאת יצא מאוד חכם ואני בטוחה שצופן לו עתיד גדול.

מפריע לי שהוא לא מחזר אחריי, לא משקיע בי, פשוט לוקח אותי כמובן מאילו. לא חגגנו יום הולדת, לא יצאנו בשנה החדשה, לא ביום האהבה, לא כלום..כל פעם תירוץ אחר.
אני באמת מפנטזת שמישהו יתחיל איתי, שגבר יתעניין בי, יפתח שיחה, משהו! וזה לא קורה. וזה עוד יותר מפחיד אותי שאשאר לבד.

נמאס לי שהוא נוגע בי כל הזמן, מנשק אותי בלי סוף, זה כבר מגעיל אותי ואני מנסה להתחמק מזה, והוא נפגע ועושה לי פרצופים.

אני באמת שכבר אובדת עצות, אני מפחדת לעזוב אותו, הוא כל מה שיש לי ואפילו קשה לי לחשוב שאני אפגע בו, אנחנו כבר כמעט שלא נפגשים בגלל המרחק, וגם כשכן נפגשים הוא בא לישון אצלי ואז גם אין אפשרות לנהל שיחה כזאת, ניתקתי קשר עם כל החברות ככה שגם אין לי עם מי להתייעץ..או להתנחם..

לא מצליחה לראות את עצמי עם גבר אחר, הוא החבר הראשון שלי, אבל אני עדיין מייחלת לרגע הזה שאולי מישהו יתעניין בי ויהיה בי האומץ לעשות את הצעד.


מצטערת שאני כתבתי בכזה בלאגן, ככה מתרוצצות להן המחשבות שלי..