אני לא רוצה ללמוד שום דבר, לא עכשיו ולא בעתיד, זה אומר שיש בי בעיה?

שלום לכולם :)
הבעיה שלי היא כזו- אני לא רוצה ללמוד שום דבר, לא עכשיו ולא בעתיד הרחוק, האמת היא שמאז שסיימתי את כיתה י"ב ידעתי שאני לא הולכת ללמוד שום כלום.
בביה"ס בקושי החזקתי מעמד, כל שנה הייתי על תקן כמעט-לעוף-משם על חיסורים וחוסר למידה, בסוף איכשהו הוצאתי תעודת בגרות שגם היא מזעזעת אבל לפחות סיימתי 12 שנות לימוד ותעודת בגרות.
במשך השנים הייתי בכוח באין ספור יועצי לימודים, אוניברסיטאות, מכללות, אולי כדי לקבל כיוון, אולי כי עם האוכל בא התאבון- וזה פשוט לא קרה! אין לי שום הפרעות קשב, כשאני מתרכזת במשהו שמעניין אותי הרמת ריכוז שלי גבוה, אני פשוט לא בן אדם שאוהב ללמוד, ולא רק לא אוהב- אני סולדת מזה וממש ממש סובלת. ולאו דווקא תואר, גם קורס כבד עליי (הרבה פעמים נרשמתי לקורסים וביטלתי אותם) זה פשוט סבל מטורף בשבילי!!! לא יודעת להסביר למה.. בכל מקרה,
שום תחום לא מעניין אותי, לא רואה את עצמי יושבת בכיתה, לא יכולה לקום מוקדם בשביל לימודים, זה מכניס אותי לתחושת באסה ודיכאון..

בכל מקרה אני נשואה+1 קטנטן.. וגם אף פעם לא עבדתי הרבה, אני עובדת עכשיו במשרה חלקית. בעלי כן למד.. אחד מהשיקולים שלי להתחתן מוקדם היה כי אני פשוט באמת לא רוצה ללמוד ולפתח קריירה גדולה, אני לא רואה את עצמי בתור אישה של קריירה, זה לא מספק אותי ולא גורם לי אושר, להפך, אני רק רוצה לברוח כמה שיותר מהר ממקום העבודה בשביל לחזור הביתה, מבחינתי לשבת כל היום ולקפל כביסות ולבשל ולטייל עם הקטן שלי, אני הרבה יותר מתחברת לבית מאשר לעבודה מחוץ לבית, אבל עדיין, אני סוג-של השלמתי עם עצמי כבר, אבל לא יכולה להתעלם מהסביבה שדוחקת בי ולוחצת עליי,

כמעט כל החברות שלי למדו לתואר או מקצוע, כל האחיות שלי והמשפחה שלי, והמבטים המזלזלים האלה כל פעם של "את לא רוצה לעשות משהו עם עצמך...?" "תמצאי לך כבר מה את אוהבת, אין דבר כזה שאת לא אוהבת משהו"
"את חייבת ללמוד בשביל השכלה.." "אפילו תקחי קורס קצרצר במשהו ולא לימודים אינטנסיביים" "את חייבת מקצוע ביד.." שדוחקים אותי מכל כיוון ואני באמת לא בשליטתי- לא אוהבת כלום ולא סובלת ללמוד!!! ולא יודעת למה אנשים מסתכלים עליי בתור מבט של מסכנה, שצריך לרחם עליה, שאני מסכנה ולא עושה עם עצמי שום דבר, כי אם לא הלכתי ללמוד לתואר, ואני לא הולכת לעבודה ב8 וחוזרת ב5 מסופקת, זה נקרא שאני פשוט לא עושה עם עצמי כלום..

והרחיקה לכת אמא שלי היום, שאמרה לי, שכנראה יש משהו דפוק באופי שלי.. ואני צריכה ללכת לפסיכולוג כי היום כולם לומדים ואני לא מתקדמת ואני תקועה במקום, וזה גרם לי לחשוב רגע.. יכול להיות שיש משהו שהוא באמת לא בסדר באופי שלי ?
שכל האנשים יכולים להכריח את עצמם ולהיכנס לתבנית אבל אם אני לא מצליחה זה אומר שמשהו לא בסדר ?
שאם אני לא מסוגלת ללמוד ולעבוד נורמלי יכול להיות שיש לי בעיה שלא ידעתי עליה ?

(ודרך אגב זה לא מפינוק.. זה לא שאני יושבת כל היום ברגל על רגל ומסתלבטת, אני קמה בשש בבוקר, מתקתקת את הבית, שוטפת כל יום, מבשלת כל יום, כביסות, כלים, רצה עם הבן שלי לכל מיני מקומות, זה לא שאני איזה מישהי עצלנית, להפך, אני מאוד פעילה בבית ובדברים אחרים שאני אוהבת שכן יש לי מוטיבציה אליהם, אני לא יושבת בבית וכל היום הולכת לעשות שופינג לטייל בין חנויות)

יש פה בנות שהיו במצב? שפשוט ידעו מראש שהן אף פעם לא בנויות ללימודים ושלא הלכו ללכת ללמוד? יש פה אנשים שיכולים לעזור לי להתמודד עם הסביבה או בכלל להבין אם יש לי בעיה?