זה לא שאני לא רוצה לצאת ולבלות, פשוט אין לי עם מי...

שלום לכולם! טוב דבר ראשון אני חייבת לציין שהאתר הזה באמת מדהים והאנשים שמגיבים כאן באמת עוזרים וגם אני מידי פעם זורקת כמה תגובות
אבל עכשיו הגיע תורי לפרוק .. אז ככה.. אני בת 19 וחצי עוד מעט..
בחיים לא הייתי במועדון ,בחיים לא הייתי בחברה של הרבה אנשים
הרבה אומרים לי למה את לא יוצאת למה את לא אוהבת לא חבל זה השנים היפות שלך עכשיו ואני תמיד מגנה על עצמי בטענה שאני פשוט לא מתחברת למסיבות ומועדונים ששותים בהם וכ'ו ..
האמת היא.. שפשוט אין לי עם מי ללכת ,פתאום אני מוצאת את עצמי בגיל הכי יפה של החיים שלי לבד ,לגמרי לבד ,מעבירה כל יום שישי בצפייה בטלויזיה או בקנדי קראש..וואטאבר..
תמיד הייתי ילדה ביישנית,שקטה,קצת מופנמת, כזאת שאם לא יפנו אלייה היא לא תדבר עם אף אחד
הייתי מאוד שמורה, גם כשהייתי יוצאת החוצה עם חברות הייתי חוזרת מוקדם ,ידעתי להבדיל בין טוב לרע , בקיצור ילדה של בית
היו לי כל מיני תקופות שהחלפתי הרבה חברות בזמן של החטיבה תיכון
כל פעם הייתי מוקפת בחברות אחרות , איכשהו כולן התחילו להיעלם ..בהתחלה ניתקתי קשר עם בנות מסוימות ,אחר"כ עם עוד בנות .. עד שהייתה נשארת לי חברה אחת וגם עכשיו אנחנו לא מדברות
בזמן התיכון פיתחת אנטיגוניזם נגד השכבה שלי ,ממש שנאתי אותם,לא היינו שכבה מגובשת
הרגשתי לבד, הכנסתי לעצמי לראש שכל מה שחשוב לי עכשיו בתקופה הזאת זו התעודת בגרות - השקעתי ולמדתי וחוץ מבגרויות לא עניין אותי שום דבר
ברור שלפעמים היה לי את הדחף הזה לראות עולם ,לצאת למועדון לראות מה זה
אבל דברים לא היו יוצאים כמו שהייתי רוצה.. אפילו כשהייתי קובעת עם חברה אחת (אחת!) ללכת למועדון רק שתינו..רק כי ממש רציתי את זה.. בסוף זה לא יצא , ואז הייתי משקרת לעצמי שעדיף שכך ושאני בכלל שונאת מועדונים
עד היום אני אומרת שזה פשוט לא הסגנון שלי אבל אני לא יכולה לדעת אם כן או לא עד שאני לא אנסה..
אפילו שאני רוצה לבלות בדרכים אחרות ולנסות דברים ולצאת ולהינות אני פשוט לא יכולה ,אין לי עם מי ללכת בכלל ואני ממש מתוסכלת מזה...
כיום אין לי חברה אחת לדבר איתה באופן קבוע.. ואני לא מבינה איפה הייתי לא בסדר שכולן פשוט התנתקו ממני
יש לי כמה ידידות שהכרתי במשך הצבא,אנחנו לא ממש מדברות זה שונה גם מחברות בבית .. להן יש את שלהן והן לא ממש עסוקות בי...
החבר'ה שאני משרתת איתם גרים רחוק.. וזו בכלל לא אופציה כרגע הרוב בנים..
אני תמיד חשבתי על עצמי דברים חיוביים אני חושבת שאני בן אדם מאוד נחמד ואף פעם לא הייתי לא נחמדה לאנשים
אני ממש מיואשת אשכרה שישי בלילה ואני בבית כמו תמידד לא עושה כלום בזמן שכולם רק מחכים לסופשים לצאתת
קיצור אני בדיכאון... עצות? מישהו?