לא יודע מה ללמוד ואם ללמוד בכלל

השתחררתי לפני חודש וכבר נכנסתי ללמוד פסיכומטרי. אני כבר בתחילת התהליך של הלימודים ואני לא יודע בכלל מה אני רוצה ללמוד,
העניין שכל החיים הייתי פשוט טוב בלימודים (לא איינשטיין אבל תלמיד ברמה טובה פלוס בסביבה של חבר'ה בינוני מינוס) ומאז לכולם ברור שאני ילמד או תוכנה או מחשבים.
כנראה זה למה בתיכון בחרתי להרחיב פיזיקה ואלקטרוניקה,

אני אדם שמאמין שאם מישהו רוצה משהו בכל מאודו, שום דבר לא ימנע ממנו להשיג את מה שהוא צריך. לצורך העניין אם תלמיד שמגיל 12 חולם להיות רופא וזה בא מהלב ולא כי אמרו לו, המוטיבציה שלו גבוהה מאוד והוא יקום בבוקר גם כשאין מפגש בפסיכומטרי וילמד. יהיה לו יותר קל לתת את כולו ללימודים מאשר מי ששם רק כדי לרצות את אבא ואמא או כי מישהו אמר לו שירוויח טוב בעתיד.

בחזרה אלי אני בבירור מהסוג השני, אני שם כי אני האח הבכור למשפחה שאף אחד לא הצטיין בלימודים. אמא שלי בכתה כשאחי הקטן נשר מהתיכון וכשאחי הקטן עוד יותר לא רוצה בכלל ללכת לבית הספר אבא משתגע. הוא תמיד ממלמל "הילדים שלי חייבים ללמוד אסור להם לעבור את מה שעברתי" הוא אומר לי שהוא לא רוצה שיתייחסו אלינו כמבוגרים כמו שמתייחסים אליו ולאנשים בלי "תפקיד" כשנהיה מבוגרים. למרות שאני יודע שאין לו הוא אומר לי רק תלך ללמוד אני ישלם על הכל ואכן רק השתחררתי מהצבא והוא שם 7000 על לימודי פסיכומטרי.

עכשיו הבעיה שלי בלימודים שאין לי את האש מבפנים ללימודים, יש לי חוש טוב ללימודים מהסוג הזה של הכיתה, אני תמיד מבין מה המורה אומר. אני אף פעם לא צריך שיחזרו על החומר עוד פעם והאנגלית שלי ברמה טובה מאוד אבל אני יודע שפסיכומטרי דורש מעבר. אני יודע שצריך ללמוד שעות נוספות, צריך להיות מוכן להקריב הרבה בשביל לשבת וללמוד ואני מוכן לעשות את זה אבל לא מהסיבות הנכונות.
הסיבה שאני מוכן לעשות את זה, זה כי אין לי משהו אחר בחיים, אם יש לי ערב פנוי אין לי חבר לשבת איתו. אם אני יקבל 789 בפסיכומטרי אין לי חברים לשתף אותם. זה עצוב מאוד אבל לפעמים אני מעדיף לשבת וללמוד שעות בחדר כי זה נותן לי "עיסוק" שההורים לא יחשבו למה אף אחד לא בא לבית, למה הוא אף פעם לא יודע. פעם זה היה צבא היום זה זה.
פסיכומטרי זה עוד בסדר כי זה משהו כללי מאוד ולא ממוקד על תחום ספציפי אז אני פשוט מקווה לציון הכי גבוהה שיהיה, הפחד שלי הוא על הלימודים בעתיד. אני בכלל לא יודע מה ללמוד, שום דבר לא מלהיב אותי, אין לי תחומי עניין ואני לא אוהב שום דבר בחיים האקדמאים. זה לא מה שמעסיק את החיים שלי עכשיו, הראש שלי נמצא באיך אני יכול לשנות את עצמי לבנאדם שאני רוצה להיות. אדם חביב על אנשים, אדם שאנשים אחרים רוכשים לו כבוד, אדם עם מערכות יחסים טובות עם אנשים רבים והתחום האקדמאי בכלל לא מעניין אותי בשלב הזה של החיים ואני מרגיש די אבוד.