בתיכון הייתי תמיד מאוד קורקטית. הייתי תלמידה מצטיינת, הייתי החברה הטובה שתמיד תומכת ומקשיבה ומייעצת ולא מספרת על עצמה ונותנת כל מה שיש לה ולא מצפה לתרומה. חשבתי שזה בסדר, כי האנשים שהקפתי את עצמי בהם יעשו זאת גם בשבילי אז לא ראיתי שום דבר רע בזה. כרגע אני אחרי התיכון ואני עברתי ועוברת הרבה דברים פעם ראשונה שגורמים לי לשנות את החשיבה שלי, לצערי גם להתאכזב המון. כל התהליך הזה של כל כך הרבה דברים בבת אחת מספיק קשה לי, אבל אני לא מתלוננת אני בולעת את זה כמו שצריך. בנתיים כל מי שמסביבי ממשיך לראות בי החברה התומכת העוזרת שמקשיבה. אבל ככל שהזמן עובר אני מבינה יותר מי האנשים שהקפתי את עצמי בהם. הם בסך הכל אנשים טובים שכנראה העדרתי יותר מידי בראש שלי, אבל הם לא יהיו מי שאני הייתי בשבילם. לדוגמא אם אני אצטרך שיקשיבו לי הרבה זמן בגלל שקרה משהו שאני צריכה לדבר עליו אני לא בטוחה שהם יעשו את זה, ואם אני אצטרך להיות מקור תשומת הלב פעם אחת אני לא חושבת שזה יקרה (מצד שני אף פעם לא גרמתי לזה לקרות גם). אני צריכה להתרחק מהם אני לא יכולה להשיקע כל כך הרבה במי שלא מעריך. אבל אולי בסופו של דבר הבעיה היא בי? שאני משקיע יותר מידי?
איך מתרחקים מהם בצורה הכי פחות מעוררת מתחים?
ואיך להתמודד עם כל כך הרבה דברים קשים ביחד, כי אני מרגישה שיש לי יותר מידי דברים לדאוג להם ושפשוט בה לי לפרוש (שאני חייה בכאב ראש תמידי)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025