היי,
אתחיל בהקדמה קצרה: אני בן אדם עם כוונות טובות בחיים, תמיד עוזרת לאנשים, הרבה יותר כיף לי לראות שטוב לאנשים מאשר כשלא טוב להם וכו'.
הבעיה היא שלא באמת אכפת לי מאנשים.
גם מהאנשים הקרובים אליי ביותר, אכפת לי אבל במידה מועטה - לא ברמה שאמור להיות אכפת לי ולא ברמה שאכפת להם ממני.
תמיד חברים שלי אומרים לי כמה טוב שיש אותי ושאני עושה עבורם דברים שלא מובנים מאליהם, ואני באמת עושה אותם מכל הלב אבל עדיין מרגיש לי שלא באמת אכפת לי.
וזה גורם לי להרגיש לא טוב עם עצמי.
הכוונה שכשאני עושה דברים עבור אנשים, בעיקר הקרובים ביותר, אני עושה את זה מרצוני החופשי כי כזאת אני - אוהבת שטוב לאחרים, בעיקר לכאלו שכן יש אליהם קרבה אבל .. אני לא עושה את זה ממניע רגשי של אכפתיות, לא באמת.
אני גם די סגורה רגשית, עברתי יחסית הרבה דברים שהיו ממוטטים אולי אנשים אחרים אבל למדתי להדחיק רגשות לגמרי ונשארתי מנותקת.
אני גם לא יכולה להכניס אנשים חדשים לחיים שלי.
אני יכולה לשוחח ולבלות איתם אבל לשתף באמת ולהרגיש תחושת קרבה זה לא אפשרי מבחינתי.
לפעמים אני רואה אנשים שאכפת להם משטויות או שהם מקנאים, כועסים או בוכים על כל מיני דברים, אפילו דברים ממש שטותיים ולי עד כדי כך לא אכפת מכלום שזה נראה לי אידיוטי.
לפעמים זה משמח לדעת שאני לא מתעסקת בשטויות ביום יום או בכללי ולפעמים זה די מרגיש לי כאילו אני רובוט.
אני גם דואגת מזה שבסוף אנשים ישימו לב שלא באמת אכפת לי ואשאר לגמרי לבד.
זה משהו שקורה לעוד אנשים? משהו שאפשר לשנות בכלל?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025