היי, אני בת 16 וחולה באנורקסיה מגיל 9, יש לי התמודדויות שאין לכל בן נוער בגילי, אני רואה את זה ומתמוגגת מעצב.
רואה נערים בגילי הולכים למסיבות, הולכים לבית ספר רגיל.
אחרי אין ספור אשפוזים פסיכיאטרים ומחלקות ילדים אני לא מצליחה להחלים,אך באיזה שהוא מקום גם לא רוצה או יכולה כי אני יודעת שזה ישמין אותי, האשפוזים שיצאתי מהם גרמו לי לטראומות נוראיות, ממזרקים,קשירה ועד למכות חשמל..
לפני כשבועיים וחצי הגעתי למיון בשל הרעבה של חמישה ימים,התעלפויות רבות וסחרחורות, לפני יומיים שיחררו אותי ואני צריכה להגיע לבית חולים כל יום בשביל עירוי נוזלים, הפסיכיאטרית מודיעה על אשפוז במחלקה פסיכיאטרית בטירת הכרמל, ההורים שלי חתמו סירוב אשפוז משמע האשפוז יהיה בכפייה כי אני קטינה.
אני מרגישה כמו חפץ של ברווחה, כאלו יכולים לזרוק אותי ממחלקה למחלקה ללא רצוני.
אני כל כך עמוק בתוך ההפרעה ואני מודעת למצבי לא כמו פעם שלא ידעתי שיש בעיה וחשבתי שכולם מדמיינים.
אבל זה מרגיש לי בלתי אפשרי להחלים!
אין לי מה לעשות, אני בבית ספר מיוחד להפרעות נפשיות ולא הלכתי חודש וחצי, אני לא מתפקדת ומרגישה כאלו חיי מתמוססים לי מול העניים, אני כבר יומיים שוכבת במיטה בדיכאון ושום דבר לא מעודד אותי חוץ מהבן זוג שלי, כי ההורים שלי נורא לוחצים עליי, תמיד הם אומרים לי להפסיק עם זה ושאני הורסת אותם, ואז זה גורם לי ליותר שנאה עצמית ורגשות אשם.
מה לעשות במצב כזה?
אני בחרדה אינסופית
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות