היוש
רציתי להתייעץ, מצטערת שזה קצת ארוך.
בתור ילדה (ביסודי) הייתי ממש ביישנית ורגישה.
בקושי הייתי מדברת עם ילדים בכיתה, אפילו הייתה תקופה שלא היו לי חברים בכלל והייתי ממש לבד בהפסקות.
כל הזמן הילדים ה"מקובלים" היו יורדים עליי והייתי נעלבת ובוכה מכל שטות שאמרו לי, מה שרק דירבן אותם להמשיך לצחוק עליי.
בחטיבה כבר 'התייצבתי' מהבחינה הזו והיו לי חברות, ובתיכון כבר הסתדרתי והכרתי חברות חדשות לגמרי (שעכשיו אני לא בקשר איתן).
נכון להיום יש לי 3 חברות מהחטיבה וזהו, עכשיו כשכולנו חיילות אז זאת קצת בעיה להיפגש, כי לכל אחת יש גם חברים אחרים ובני זוג וכולנו בבסיס סגור אז בכלל בעייתי.
יש לי עוד שתי חברות שהכרתי בבסיס, אבל אנחנו לא יוצאות או משהו.
גם עם החברות מהחטיבה אני בקושי יוצאת, ז"א אנחנו נפגשות כל פעם שאנחנו יוצאות הביתה, אבל זה יכול להיות מפגש קצר של שעתיים בקניון או בבית של אחת מאיתנו וזהו.
כשהבנות בבסיס שואלות אותי על חברים שלי ועל מה עשיתי בבית, אני נורא מתביישת להגיד להם שבקושי עשיתי משהו ושיש לי מעט חברות.
ושלא תבינו, אני הכי מעריכה את חברות שלי בעולם, הן חברות טובות.
אבל לפעמים אני מרגישה נורא לבד במעגל החברתי, הייתי רוצה עוד חברים (וגם ידידים), וכשלכל החברות שלי יש בני זוג שהן מספרות עליהם כל הזמן אני בכלל מרגישה לא קשורה.
הבעיה היא שאני לא יוצאת למסיבות וכאלה (גם כי אין לי עם מי וגם כי אני בכלל לא אוהבת מסיבות), ואין לי מושג מה אני יכולה לעשות כדי להכיר עוד חברים ואפילו בן זוג (שגם מאוד חסר לי).
מה לעשות? איך ואיפה אני אמורה להכיר עוד אנשים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות