המצב הוא כזה, אני עם חברה שלי מאז התיכון (3 שנים+ ביחד) היא קטנה ממני בשנתיים ומתגייסת כעת לאחר שנת שירות בדיוק כשאני משתחרר.
יש לנו זוגיות מדהימה עם אהבה ענקית, היא הראשונה שלי ואני שלה. הזוגיות שלנו תמיד הייתה יציבה למרות הקשיים (נמצא בבית ממש מעט) ותמיד היינו אחד בשביל השנייה היא תמכה בי בלי סוף בתקופות קשות וגם אני תמיד שם בשבילה היא באמת בנאדם מדהים. כמו כולם תמיד פינטזתי על הטיול הגדול והתכנון הוא לטוס לבד עוד כמה חודשים לדרום אמריקה לתקופה ארוכה מאוד (8 חודשים +) זה משהו שאני חייב לעצמי ותמיד רציתי.
אף פעם לא התכוננו לרגע הזה , אני אוהב אותה בלי סוף וכמו שאמרתי האהבה שלנו ענקית , אני רואה בה אשתי לעתיד ואנחנו כן זורקים הערות בצחוק על חתונה למרות שזה לא ריאלי. מצד אחד אני מרגיש ממש אנוכי לטוס ולעזוב אותה לכזאת תקופה מצד שני לא אוכל לחכות לה שנתיים וחצי לטוס. היא תתמוך בי ותרצה שאטוס ואם אבקש תחכה לי למרות הייסורים הרבים כמו שאני הייתי מחכה לה במצב הפוך (גם לי המצב מבלבל וקשה מאוד).
אני מפחד שאם נשאר ביחד עוד כמה שנים ונתחתן שנינו נחייה עם תחושת פספוס וחוסר מיצוי על הרבה דברים שלא חווינו הרי שינינו מאוד צעירים ולא מכירים דבר אחר. כמו שאני רואה זאת יש כמה אופציות- או שלא אטוס או שאטוס היא תחכה ונמשיך בזוגיות ,או שנחליט על פרידה זמנית של פרק זמן ארוך. אני ריאלי , אני לא יודע באמת אם נתחתן אם נמשיך בזוגיות ואני יודע שאיאפשר לדעת מה יהיו ההלשכות של פרידה זמנית- עלולה להפוך לתמידית או שהזוגיות לא תיהיה כמו שהייתה. מצב מסובך רוצה לחוות עולם לא רוצה לאבד אותה , לא רוצה לפגוע בה אבל חייב להגשים את עצמי, אני באמת לא יודע מה תעשות. מצטער על החפירה. יש כאן אנשים שהיו במצב דומה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות