שלום לכולם....
לפני יומיים היה לי יום הולדת. חגגתי עם חברות שלומדות בבית ספר אחר. ההורים שלי והן השקיעו וטרחו על מסיבת הפתעה עם המון בלונים, מתנות ואהבה שלא חשבתי שאוכל להכיל אי פעם.
אני בן אדם חסר ביטחון, כל הזמן צריכה שיגידו לי שאוהבים אותי. והן אכן היו שם בשבילי. הן מכירות אותי מגיל חמש, חווינו המון יחד.
בבית הספר שלי אין לי חברים בכלל (!!!) כל הזמן יורדים עלי (אתן לכם דוגמאות): למה נולדת? אוטיסטית! מכוערת! שמנה! תמותי! ועוד כל מיני מחמאות שכאלה.
יום אחרי יום ההולדת חזרתי ללימודים, ואחת הבנות שאלה אותי, "היה לך אתמול יום הולדת?", הנהנתי והרבה אמרו, "חבל שנולדת".
כל-כך משפיל.
נשבעת שלא עשיתי כלום!
הם כבר לא קוראים לי בשמי המלא, אלא "פוק לורן".
למה??? כולם צוחקים עלי והגעתי למצב שכבר לא בא לי ללכת לבית הספר.
אני בכיתה ו' (הפסדתי שנה), ונשארו לי עוד כמה חודשים למעבר לבית ספר חדש.
נותנים לי כאפות מדי פעם, דחיפות ומתנגשים בי בכוונה.
לצוות בית הספר לא אכפת ובפעמים הבודדות ששיתפתי אותם הם רק צעקו עליי והכניסו אותי לבלאגן גדול (מחנכת הכיתה, היועצת, פסיכולוג בית הספר והמנהלת).
הם רוצים להכניס לי ריטלין וההורים שלי מתנגדים בתוקף, כי אני לא היפראקטיבית בכלל.
הייתה לי בתחילת שנה בעיה בחשבון ואחרי שלקחו לי מורה פרטית הציונים שלי בחשבון השתפרו פלאים אבל את הצוות זה לא מעניין...
אחרי בית הספר, אני בדרך כלל בבית. לחברות מחוץ לבית הספר שלי יש חיים, חוגים ומסיבות.
לי לא.
החיים שלי ריקים מתוכן, רוב הזמן אני צופה בטלוויזיה, קוראת קומיקסים וישנה.
אין באפשרותי ללכת לצופים משום שהילדים מבית הספר שלי שם. הם ימררו את חיי ולא ייתנו לי ליהנות.
מה לעשות??? איך להכיר חברים חדשים ואיך לגוון את החיים קצת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות