חושב שאני הומו...

שלום רציתי לשאול שאלה לגבי חיי , הכל התחיל מאז שנולדתי מעוד גיל קטן תמיד נמשכתי לדברים שלא קשורים לבנים אם זה לבובות ברבי בראץ וכו... תמיד אבא שלי היה כועס עלי מתי שאמא שלי הייתה קונה לי בובה ואני חושב שכבר מגיל קטן נאטמתי. בבית ספר היסודי תמיד היו מכנים אותי כ"הומו" ובכלל לא הרגשתי. כזה בכיתה ו החלו לשכוח את את הכינוי הזה שתמיד הייתי נפגע ממנו מאיזשהו דרך והתחלתי לשחק את עצמי מישהו אחר התחילו להיות לי חברות הבית ספר לא היה חשוב לי תמיד רציתי לעשות בעיות ובעיקר היו לי חברים בנים ואם זאת עדיין תמיד היו זורקים פה ושם את המילה "הומו". בכיתה ז המשכתי להיות הילד שהוא לא אני תמיד הייתי מפריע לא היו מכנים אותי הומו כלל אפילו בבר מצווה שלי נהנתי ממש אבל בחופשת הקיץ הרגשתי לא שייך הציפו אותי מחשבות למה אני עושה את זה לעצמי אבל בכל זאת המשכתי בכיתה ח ילד אחד יצר "חרם" ותמיד כינה אותי הומו או שסתם הייתי שולח הודעה בווצאפ היו אומרים לי איזה הומו ותמיד הייתי נפגע מזה לא הייתי הולך לבית ספר בישביל לא לראות אותו אמא שלי חשבה שמשהו איתי לא בסדר שאני רוצה להתאבד אבל הסתרתי ממנה את הסיפור הזה אבל לבסוף ספרתי והיא דאגה שהילד הזה יטופל בבית ספר אבל היא לא ידעה שהוא כינה אותי "הומו" בכיתה ח הגעתי למצב שאני עם חבר אחד תמיד היה למשל ימי הולדת היו מזמנים את כולם גם את הבנות שאני בקשר איתם ממש טוב ותמיד היו מקנאים בי על זה ותמיד הייתי רואה את החבר שלי בקבוצת ווצאפ "יוצאים בשישי" "יום הולדת ל-" וזה ממש התחיל לפגוע בי והנה חופשת הקיץ הגיע שוב ניתקתי כל קשר קיים עם כל אחד ואחד בקיץ עד תחילת השנה כול הבנות רצו אליי וחיבקו אותי הבנים לא קיבלו אותי כלכך יפה. במהלך כיתה ט שזה השנה הזאת התחלתי להשקיע ולתת את כל כולי ללימודים עם מי שהייתי מסתובב בהפסקה היו בנות הפסקתי ללכת לימי הולדת וגם בימי שישי שתמיד הייתי יוצא לפעמים אחת הבנות הייתה שואלת אולי - למה אתה לא הולך ליום הולדת שלי או שלה אמרתי לה כמה שאני אוהב אותך בתור ידידה "אני לא ילך למקום שאני יכול להיפגע שוב אני לא אוהב להיות בסביבתם" והיא קיבלה את זה ונתנה לי חיבוק רציתי לבכות באותו הרגע. אני כבר כל יום בוכה ושונא את עצמי למה דווקא אני צריך לחוות דברים כאלו קשים אני אפילו לא יודע מה הנטייה שלי המינית והרגשית אני כבר מתוסבך אני פוחד לשלוח הודעה בווצאפ ואני יודע שמישהו יגיד שים *** על כולם אבל זה ממש לא ככה אני כבר ממש מתוסבך אני כל יום בוכה שומע שירים שקטים ועצובים קשה לי כבר בלימודים. היום קיבלנו תעודות והיה לי דווקא ציונים טובים חוץ מספורט שקיבלתי 40 אני בדרך כלל מגיע לשיעורי ספורט אבל תמיד המורה זורק איזה מילה עליי "תפסיק כבר לעמוד כמו קונוס" תשחק כמו שכולם משחקים ואני ממש לא אוהב ספורט שזה כדור סל כדור רגל וכל אלה ואני מרגיש אטום שברגע שאני ינסה לשחק ואני יכשל כולם יצעקו מה יא הומו מה אתה לא מצליח לתפוס כדור והיום שלא השתתפתי בשיעור עליתי לסטודיו לבנות שתמיד מקבלות אותי בחום ושאלתי את אמורה אם אפשר להשתתף ושתדבר עם המורה שלי שהיום עשיתי משהו לפחות ולא ירשום לי חיסור או לא עובד בשיעור שוב פעם והיא הסכימה ונהנתי מאוד להיות בחברתם היא ניגשה אליי בסוף שיעור והיא אמרה לי אני " אני שמה לב שאתה לא מסתדר עם רוב הבנים אתה רוצה שאני ינסה שאתה תעבור אלינו?" ואני עניתי לה כן ועכשיו אני שוב פוחד שכל הבנים יחשוב שאני הומו כי עברתי לשיעורי ספורט עם בנות.

-אין לי בעיה בכלל עם הומואים החברה גרמה לי לא לשנוא אותם ובכלל לא לעליב מישהו כי אני מבין את ההרגשה.
- אני לא רואה את עצמי עם יחסים עם גבר אבל כן זה מחרמן אותי יכול להיות בגלל שאני אטום לזה ( סליחה על שימוש המילה מחרמן אני פה רק בשביל עזרה)
-האם איי פעם מישהו יאהב אותי? אני יקבל אהבה ממישהו?
-כבר אין לי כוח לגיל הזה אני כל הזמן שואל את עצמי בשביל מה אני כאן? ולמה דווקא אני שונה תמיד רציתי להיות ילד רגיל שאוהב ספורט חכם ובכלל לא הומו.
סליחה אם יש לי שגיאות כתיב ואי סימני פיסוק.