אני ילד עם קשיים חברתיים,מופנם ושקט ובעל חרדה חברתית, לא יצאתי לטיולים שנתיים וגדנע והייתי בודד כל הזמן בתיכון, השתתפות במפגשים חברתיים ואירועים עם הרבה אנשים גורמת לי לחרדה.
אנשים קרובים אלי אמרו לי שהצבא יכול לשנות אותי ולעשות לי טוב אבל אנשי מקצוע אמרו לי ההפך הגמור - לא להתגייס בכלל ולצערי הם צדקו, עברתי טירונות וכרגע אני בקורס, אני סובל מהמשעמת הקשה, איבדתי את התיאבון, אני פתאום מתחיל לבכות, אני מתקשה להרדם ואני מתעורר בלילה הרבה, לא התקלחתי כמעט שבוע ואני לא התקלחתי פעם אחת בצבא אני פשוט לא יכול להתקלח בלי הפרטיות שלי,בבוקר אני קם חסר חשק ועם דמעות ועצב בגלל שקמתי לעוד יום במסגרת הזאת, אני לא מתחבר לאנשים סביבי ואני גם לא במצב רוח של להכיר אנשים אני מרגיש רע, רצות לי מחשבות אובדניות בראש כמו למשל שאני עובר ליד כביש אני חושב לעצמי למה אני צריך תחיים החרא האלה אולי כדאי לי לסיים אותם כאן, (בחיים לא חשבתי על קיצוניות כזאת לפני הצבא אבל הצבא גורם לי לסבל מתמשך שלא חוויתי בעבר) בנוסף אני לא מרוכז בכלל בשיעורים של הקורס אני לא מקשיב ומצייר ציורים עצובים ואובדניים, אני לא יכול להיות כל כך הרבה זמן עם אנשים סביבי אני פשוט מרגיש רע בגלל זה ואני לפעמים בורח מהכל לשעה ומקבל צעקות אחר כך מהמפקד שלא מבין את הקשיים שלי בכלל, המפקדת הקודמת שלי כן זיהתה את הקשיים שלי והיא שמה לב שהייתי בודד כל הזמן ושלחה אותי מיד לקבן אבל הוא נתן לי בסך הכל סעיף שנותן לי 2 לילות בבית בשבוע(מאז הפגישה איתו המצב שלי החמיר ) ואין לזה גם חשיבות במהלך הקורס שאני אמור לסגור בו שבתות ואני לא יכול זה קשה לי ואני מרגיש שהדרך היחידה שלי לנשום קצת היא לפגוע בעצמי לקבל גימלים במקרה הטוב. מה לעשות????? אני מרגיש שאני לא מתאים לשרת בצבא או אולי רק ביומיות קרוב לבית אבל התפקיד שלי הוא לסגור שבתות קבוע 11-3 אני על סף יאוש מהמצב הזה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות