לא מוצאת עניין בארץ, מתחילה להתייאש ולא מוצאת חיבור במקום הזה מאז הצבא כאילו נהייה הכל גרוע מעוד יותר גרוע כמה אפשר לספוג

**לא לעלות את זה לפייסבוק וכאלה,זה מאוד אישי מבחינתי**
לא יודעת מאיפה להתחיל עשיתי שירות צבאי מלא במקום רחוק מהבית וזה שינה אותי באזרחות,אני עם חרדות בעבודה לא מצליחה להחזיק יותר מ4 שעות.
בכנות אני לא מוצאת שום עניין כאן חוץ מהמצב הביטחוני כלפי משפחתי כמובן,
זה ברור שמדאיג אבל מתכוונת שאין לי מה לחפש פה,וניסיתי גם מרכז לא ת"א.
התחלתי ללמוד,לפני הלימודים הייתי בזוגיות שבשבילי היא הייתה הכי מיוחדת,
כל מה שהוא היה מנוגד למה שאני ועם כל זה הוא כבש אותי,פיזית ורגשית.
ואז הגיע הפרידה,שלא רק סיימנו זוגיות סיימנו חברות שלא חשבתי שיהיה לי,
בחור היחיד שהייתי פונה אליו,לא היינו אחת בתוך השני אבל חווינו רגעים יפים.
מכל זה יצא לי לצאת לא מעט עם בחורים ולא הולך בלשון המעטה,זה עצוב לי,
אני רואה שהולך מאוד מצוין לחברות,עבודה,קשר זוגי,יציאות וכולם בהתקדמות.
עכשיו לימודים גם נתקעת בקושי רב,זה מתחיל לא לעניין ואין לי סבלנות בשיט,
אני קרובה להפסקה כי אני מבולבלת ולא רואה את זה ממשיך איכשהו בנס.
לפני שנתיים בערך אימי חלתה בסרטן תקופה של שנה וחצי ממש היינו בזה,
ניתוח מסובך,טיפולים כל יום,גם מבחינה נפשית אמא הייתה במצב מזעזע.
לפני שגילינו על המחלה הייתי קרובה לעבור לעבוד בעגלות וכאלה במקום מסוים,
ממש עשיתי פגישות וכאלה,אמא שלי גלתה זאת ומצפונית ורגשית לא אפשרה לזה.
אז מה אתם מציעים לדבר על זה עם אמא?וליצור קשר מחודש עם מבינים בעניין,
ולקדם את זה לכיוון נסיעה,עזבו שהאופי שלי כאן הוא שקט ומסוגר בקטע אחר.
אני באמת כבר לא יכולה לראות את עצמי שוקעת ומחכה ללא נודע זה מצחיק,
כי שום דבר לא ישתנה,לא מוצאת עניין בארץ אז ללכת לחפש עניין במקום אחר?.
אני בתוך השירים שלי הכל טוב ויפה ובאמת שזה אוויר אבל צריך כסף לצערי,
לא יכולה להמשיך להתגורר עם ההורים והם מודעים למצב עצמו,זה ברור להם.
אני דוברת ומבינה שפה מסוימת,מרגישה גם חיבור במקום כלשהו שבראש שלי,
דיברתי על החופש הזה עם חבר קודם,הוא מצא את עבודת חייו אני תקועה לגמרי.
שוב זה לא שנה,זה כבר שנתיים וחצי העניין וזה משפיע על היחס כלפיי וזה מציק,
סורי על החפירה ואם מישהו יבין ויוכל לייעץ כי אני חסרת אונים לא יודעת כלום יותר.