לא סומכת על בנים יותר, ולא מצליחה לצאת מהמצב הזה. מפחדת שזה יהרוס לי בעתיד. איך לצאת מזה?

היי, אני פונה לכאן משום שאני יודעת שיש פה מגוון של אנשים בגילאים שונים עם ניסיון חיים שונה ואולי הם יוכלו לתת לי פרסקטיבה שונה משלי, או אפילו פרופורציות על המצב שאני נמצאת בו כרגע. פשוט נכון לעכשיו אני מרגישה תקועה.

בקיצור, היו לי בחיים שתי מערכות יחסים רציניות, או שלפחות הרגישו אמיתיות ורציניות. בשתיהן היתה אהבה, אבל בשתיהן זה פשוט לא הספיק לצד השני, ובשתיהן נזרקתי.
בראשונה, שנמשכה נטו חודשיים (עם הפסקות בין פעם לפעם) זה התחיל בחיזור מצידו, וככל שעבר הזמן גם אני רציתי אותו יותר ויותר, ובסוף היינו יחד. היא אולי היתה קצרה בזמן, וגם לא באמת כי היא נמרחה על יותר מחצי שנה, אבל זו היתה האהבה הראשונה שלי. היא התחילה מדהים, ונגמרה ביום אחד שהוא פשוט נפרד ממני. אחרי כמה חודשים ביקש שנחזור, הייתי מאוהבת אז הסכמתי, אבל גם הפעם הוא נפרד ממני אחרי כמה שבועות. ואז זה קרה שוב, וגם הפעם הסכמתי עד שהבנתי שאני לא מסוגלת לסמוך עליו יותר, אז סיימתי את זה.

השניה היתה מדהימה באמת, היא נמשכה כמעט שנה והיה לנו טוב. אחרי בערך 7 חודשים דברים התחילו להסתבך, ושם התחילו הבעיות. הוא נפרד ממני לפני חודשיים ברגע שדברים הסתבכו יותר ממה שהוא רצה להתמודד, כאילו לא היה שום דבר. במקרה הזה היינו חברים מאוד טובים, נשענו אחד על השניה, סמכתי עליו, הרגשנו בנוח אחד עם השני בכל מובן אפשרי והשנה הזו מאוד ביגרה אותי ולימדה אותי הרבה.

אני כועסת על שניהם, משניהם נפגעתי, ואני פשוט מנסה להשאיר את החוויות האלה בעבר ולעבור הלאה, אבל קשה לי. על שניהם סמכתי, ושניהם הוכיחו לי טוב מאוד שזה לא דבר נכון לסמוך על בנאדם במאה אחוז.
יש מישהו שמתחיל איתו משהו עכשיו ועם כמה שאני רוצה שזה יקרה ויודעת שזה יכול להיות אפילו טוב, קשה לי לסמוך עליו שהוא לא יעשה לי משהו דומה ואין לי כוח להכניס את עצמי לדבר כזה ולהשבר שוב.
אני צעירה, אני רק בת 17 וחצי, אני לא רוצה למנוע מעצמי חוויות שהן בסך הכל חיוביות, אבל אני לא מסוגלת. אני באמת מנסה לשים הכל בצד ולהתחיל מחדש אבל אני מוצאת את עצמי יותר מתרחקת מאשר מתקרבת, ועל הדרך גם פוגעת בבחור, מה שאני ממש לא רוצה לעשות.

זה אפשרי פשוט להתחיל מחדש ולשנות את כל מה שהצטבר אצלי בקשר למערכות יחסים ואמון? אם כן, איך?