האמת שבמקרה הגעתי לאתר ולא ידעתי על קיומו, החלטתי לפרוק את מה שיושב לי על הלב ואולי לא תמיד נעים להגיד בקול לאנשים שבסביבתי.
אני מאיה בת 24, עדין לא חוויותי זוגיות רצינית (וכחלק מזה גם אין לי ניסיון מיני) וכמהה לאחת כזו. אני באמת לא יודעת איך הגעתי למצב שעד היום לא הכרתי בחור כזה, תגידו בררנית- יש מצב.
אני מרשה לעצמי להעיד פה שאני נראית טוב, גובה ממוצע לבחורה ישראלית, שיער חום חלק, תמיד מתלבשת יפה, נאה בסך הכל, אינטליגנטית, סטודנטית לראיית חשבון וכלכלה.
כן מתחילים איתי כשאני יוצאת (אני מכירה בדרך כלל רק ביציאות, לא יצא לי דרך חברים ואני לא אוהבת את כל עולם ההיכרויות באינטרנט) אבל מעבר לחודש-חודשיים הקשר לא מתקדם, לפעמים נעצר ביוזמתי ולעיתים ביוזמתם.
מבחינתי- אני יכולה לפסול בחור שאצא איתו גם על סמך הדברים הכי קטנים (אבל משמעותיים בשבילי), נניח בתחילת קשר חשוב לי להרגיש מחוזרת שזה צריך לבוא לידי ביטוי בהודעות מידי פעם במהלך היום, להיפגש לפחות פעם-פעמיים בשבוע, משיכה (!), סטודנט או בעל תואר שיש מה לעשות איתו בארץ. אני לא מחפשת בחור חתיך (ברור שאם אכיר לא אפסול) אבל שכן יהיה לטעמי. אולי אלו דברים שטחיים אבל חשובים לי.
אני לא רוצה להגיע למצב שאני אתפשר על מישהו רק כי אני מעוניינת בזה, אבל לפעמים אני תוהה אם אני מגזימה?
אני באמת מרגישה שמשהו לא שלם לי עם עצמי, שחסר לי מישהו בחיים, לחלוק, לשתף, לאהוב.
זה ישמע מתנשא אבל אני רואה כל כך הרבה בנות שנראות הרבה פחות טוב ממני, פחות אינטליגנטיות ממני, שחוו כבר כמה וכמה קשרים.
אולי משהו בי לא בסדר?
אני יודעת שבסוף כל סיר מוצא את המכסה שלו ושיש עוד כמוני אבל כבר מיציתי לחכות לזה, לצאת, להכיר עוד מישהו, ואני באמת נותנת צ'אנס אבל כשזה לא זה אז מעדיפה לא בכוח.
אשמח לדעת מה אתם חושבים, האם אני עושה משהו לא בסדר? בררנית מידי? אולי ברים זאת לא אופציה עם פוטנציאל לקשר רציני?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות