אני מיטל (שם בדוי), לא מזמן חגגתי 17 ואני בכיתה יא'.
נתחיל ממתמטיקה - אני לא אוהבת מתמטיקה, זה קשה לי, אני בארבע יחידות ואני מתאמצת בשביל להוציא מעל 70 במבחן. שנה שעברה רצו להוריד אותי ל-3 יח', אבל התעקשתי שלא (היום אני מצטערת על זה) והוצאתי ציונים די סבבה (בין 70-80) אבל כמו שכבר אמרתי, השקעתי בשביל זה הרבה מאמץ והרבה זמן פנוי שלא באמת שווה את זה..
התחלתי את השנה ברגל שמאל ורוצים עוד פעם להוריד אותי ל-3, קיבלתי שני נכשלים ואם אני אקבל עוד נכשל אחד אני יורדת. העניין הוא שמחר יש לי את הבוחן ואני לא יודעת בכלל את החומר, זה די ברור שאני אכשל כי אני בפיגור מטורף בחומר.
לי לא באמת אכפת, למעשה אני רוצה לרדת לשלוש. לא כולם יסכימו איתי אבל אני מאוד דבקה בגישה שהזמן והמאמץ שאני משקיעה לא שווים את זה אם הנושא קשה לי ולא מעניין אותי. זה לא שווה את הלחץ. העניין הוא שההורים שלי חושבים שבלי 4 יח' אני לא אתקדם בחיים ואני ממש לא. חוץ מזה שאם אני אצטרך אני תמיד אוכל להשלים ל-4.
באמת שאין לי מושג איך להסביר להם את זה, ניסיתי כבר כל כך הרבה פעמים ולא הלך לי..
הבעיה השנייה היא שאני עוברת מגמה השנה, זה עוד לא סופי אבל 99% שזה יקרה. ההורים שלי לוקחים גם את זה קשה, אבל אני ממש לא אוהבת את המורה שלי במגמה (בלשון המעטה), אני סובלת איתה בשיעורים ובתכלס', הנושא של המגמה כל כך מעניין אותי שגם ככה אני יודעת את כל החומר. להישאר עם מורה מעצבנת, בשיעורים שמשעממים אותי (כי אני באמת יודעת כבר הכל), רק בשבילך מאה קל?
יש עוד מגמה שאני מתחברת עלייה לא פחות, ואני באמת מרגישה ששווה לי להשקיע בה. נימאס לי! לא מוכנה לסבול בשביל לרצות את ההורים שלי!
מה לעשות בשביל לא להרגיש שאני מאכזבת אותם? איך להסביר להם כמה השינויים האלה טובים בשבילי? ובלי קשר אולי אני זאת שמגזימה?
תודה מראש לעונים! :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות