העובדת המבוגרת והוותיקה יותר שתלטנית ברמות ועל כל דבר או בן אדם יש לה מה להגיד

אני עובדת כבר שלושה חודשים בגן ילדים כסייעת.אני מאוד אוהבת ילדים, בעבודה ניתן לאכול, וסך הכל הזמן עובר די מהר למרות שזה כתשע שעות ביום.
אנחנו שלוש סייעות הצעירות אחת הוותיקה שעובדת פה שנים רבות והיא בת שישים ויש את הגננת.
הסייעת שהיא בת שישים אישה מאוד שטלתנית דעתנית רכלנית ורואה בעיקר רק את עצמה ודעותיה.
היא מרכלת על כולם על המנהל, על הילדים מול הילדים, על ההורים של הילדים על העובדות על משפחת. ככה היא אוהבת לדבר מלא ובין היתר כל היום להגיד בעיקר דברים לא כל כך יפים על אנשים אחרים.היא גם כל הזמן אומרת אני עושה את זה מהר יותר אני כאמא הייתי עושה הכל והכל היה מסתדר אני בשלנית הכי טובה וילד שלי ככה וככה ובעיקר היא מנסה להגיד תראו אני מעליכם תראו תראו שמעו חזק אני יודעת הכל פשוט הכל והכי טוב מכולם כולכם טועים ורק אני יודעת הכל.
זה היה בלתי מורגש בהתחלה, ראיתי בה אישה חברותית חזקה דברנית וחיובית.
אבל בשבועיים שלוש האחרונים היא פשוט מפוצצת לי את המוח.
זה פשוט נהייה בלתי נסבל לשמוע את כל הדברים שיוצאים לה מהפה.שלא נדבר על זה שאין אדם שיכול לדעת ב100אחוז או להיות צודק ב100 אחוז.
העניין הוא שמה שהכי נגע בי זה שהיה יומולדת לעובדת החדשה והסייעת הראשית מחליטה על כולם שצריך לשים שלושים שקלים ואז היא קונה מתנה למי שיש יומולדת.אז היא ביקשה ממני כסף למתנה ובאותו היום היה לי שני שקלים בטיק.היה מגוחך להביא אותם לא?אז היא אמרה בסדר.
יום למחרת היא פשוט הגזימה.לקחה אותי לשיחה באמצע העבודה עם הילדים כאילו זה הנושא הכי הכי חשוב שקיים בעבודה.ואמרה לי שאני לא יכולה לצאת דופן וצריכה לשים כסף כמו כולם.עכשיו אני לא אוהבת את הדברים האלה כי זה מיותר אפשר לכתוב ברכה אפשר להכין עוגה אבל לאסוף שלושים שקלים זה לא אני.חוץ מזה שכרגע בדיוק יצאתי מהמינוס והחוב שהייתי בו ועכשיו כסף נהייה בשבילי משהו מאוד רגיש.אני מתקמצנת על האוכל בשבילי סופרת כל שקל.אז עכשיו להוציא כסף על אנשים בעבודה שאני בכלל לא קרובה אליהם.אני עם עצמי בעבודה הזאת ולא עושה לי טוב המחשבה הזאת של להוציא כסף על משהו שהוא מיותר הן חברות שיקנו מתנות של וואו יש להן כסף מיותר בכייף.
העניין הוא שאני לא סובלת שמרכלים וכמובן זה יהיה הריכול של איזה שלושה חודשים כי בדיוק עכשיו לכולם יש יומולדת.
עכשיו איך אני אומרת ביפה ובמובן ובלי שירכלו עליי שאני מעדיפה לא לשים כסף כי לא מרגישה שזה מהלב וזה צריך לבוא מרצון ואני מעדיפה להכין משו ולרשום ברכה ולא לשים כל שני וחמישי שלושים שקלים.מילא אם היה לי כסף ולא הייתי צריכה להתקמצן על אוכל.שלא נדבר שאני בכלל לא קונה בגדים לעצמי ושום דבר.
בקיצור העניין שאני אוהבת לעשות דברים אישית מעצמי ולא כשיש מישו אחד שמחליט ואני סתם כמו דג בזרם.זה מרגיש לי השפלה ודריכה על עקרונות שלי.מה לעשות?