היי,
כל שבוע מחדש שבו החבר סוגר שבת בבסיס (הוא בטירונות) אני במצב רוח ממורמר ומצוברח למדי, פשוט כי נראה לי ממש מעצבן ולא נחמד שיש לו 25 שעות(!) פנויות ומתוכן הוא מדבר איתי פחות משעה. אני לא אדם דביק בכלל ולא דורשת יותר מדי יחס, אבל קצת! בימי חול כשהוא בשגרת צבא אני מבינה אותו לחלוטין ומבחינתי שלא יתקשר אם זה יחסוך לו זמן למקלחת ודברים אחרים, ודווקא בהם הוא מפנה לי חצי שעה משעת הט״ש לדיבורים וכיף לי מאוד, זה מחמיא ומשמח. אבל בשבתות שהוא סוגר הוא פשוט בלתי נסבל, בקטע שהשבת הזו נניח דיברנו רק עשר דקות!! אני מבינה שיש לו עוד דברים לעשות, לאכול להתארגן לנוח להכין דברים לשבוע וכולי... אבל הוא כן מצא לעצמו לא מעט שעות כדי לשבת עם החבר׳ה לשחק משחקי חברה, אז למה אני לא מקבלת קצת יותר מעשר דקות? מה גם שהשבת הזו היינו אמורים לחגוג יחד ארבעה חודשים אז ציפיתי לקצת יותר יחס. אני הקדשתי לו ברכה והוא בקושי התייחס אליה, או לפחות ככה אני מרגישה. הוא תמיד מתנצל שזה ככה ושאנחנו בקושי מדברים, אבל זה מעצבן אותי כי זה לא שאין לו איך לפתור את זה...הקטע הוא שכשמגיע יום ראשון ומדברים הכל טוב שוב, וגם כשהוא יוצא הביתה הוא מקסים ואוהב ברמות, מדבר איתי מלא ומקדיש לי את רוב הזמן שלו אז אני נורא נורא מבולבלת. עוד לא התגייסתי אז זה מעבר ליכולות ההבנה שלי, באמת כזה מסובך ״להתבודד״ בטלפון בזמן נוהל שבת כשכל שאר החבר׳ה ביחד? אני צריכה להבין אותו, או לדבר איתו על זה?
רוצה לקבל קצת פרופורציות ואשמח לעזרתכם.
תודה :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות