ביסקסואלית ולא יכולה לצאת מהארון בסביבה הדתייה שבה אני חיה

טוב אז שלום, אני בת 15 והתחלתי לא להיות בטוחה במשיכה המינית שלי כבר סביב גיל 13. התחלתי לפנטז על נשים, בעיקר על יחסי מין עם נשים וכל מיני דברים כאלה, וכבר אז די פחדתי מזה. אני בהחלט לא הומופובית, אבל אני מפחדת כי אני לא יודעת. בקיץ האחרון היה לי המון זמן פנוי והייתי בבית וחשבתי על זה, עד שבסוף הקיץ החלטתי שנמאס לי ושאני לא יכולה להתכחש למי שאני ולחלק מהזהות שלי. החלטתי לשים את הקלפים על השולחן ולהודות בזה שאני נמשכת גם אל נשים. אני יודעת שאני ביסקסואלית, וביני לבין עצמי אין לי בעיה עם זה. הבעיה היא הסביבה שאני נמצאת בה. אני גרה בכפר דתי במרכז הארץ ואני פשוט לא שייכת. אתאיסטית, שמאלנית, מתכוונת להגר לחו"ל בעתיד ועכשיו גם זה.. אני לא יודעת מה לעשות עם זה. זה חלק מהזהות שלי, אבל חלק מהזהות שהוא שמור לעצמי וכלוא בתוכי. אני מרגישה שזה אוכל אותי מבפנים, שיש לי יותר מידי סודות. אני נמצאת גם בבית ספר דתי בעל כורחי, שבמילים נעימות הם נגד הקהילה הגאה. אני מרגישה לא שייכת, ושלעולם לא אוכל להיות שייכת לשם. מאז חנוכה לא חזרתי לבית ספר, היה לי התקף חרדה בבית ספר ואמא שלי החליטה שעדיף שאני ישאר בבית ויטפל בעצמי, זה בנוסף לכך שאני נפגשת עם פסיכיאטרית ופסיכולוגיות מכיתה ז' כבר, ושאני לוקחת כדורים נוגדי דיכאון. אני פשוט ההפך המוחלט מהסביבה שלי. אני לא מתביישת בזה, אני אפילו אוהבת את השונות שלי. אבל זה קשה ואני לא יודעת כבר מה לעשות. אני מרגישה כלואה בכל מקום. בבית ספר, בבית, בחברה. אני לא יודעת מה אני יעשה עכשיו, אני לא הייתי בבית ספר מאז יום שני אחרי חנוכה ואני יודעת שאין לי דרך להתחמק מבית ספר עד סוף שנת הלימודים הקרובה. לעבור בית ספר זה לא בחשבון, עברתי בשלוש שנים שלוש בתי ספר (כולם דתיים) ושנה הבאה רק אני יעבור לחילוני, שאני מקווה שיהיה לי יותר טבעי ועם אנשים בסגנון שלי. אבל כרגע אני לא יודעת מה לעשות, אני לא יכולה לחשוב על חזרה לבית ספר אבל יודעת שזה בלתי נמנע. אני לא איפה שהייתי פעם, אבל לא יודעת איפה אני עכשיו. קשה לי להאמין שאי פעם אני יוכל להגיד למשפחה/לסביבה שלי על הזהות המינית שלי. מה לעשות? איך לעבור את התקופה עד יוני בלי שהסודות שלי יאכלו אותי מבפנים? יש למישהו רעיון איך אני יכולה לא לבוא לבית ספר עד סוף השנה (נמצאת בכיתה ט')?