אז הנה עוד סיפור של בחור שלא הולך לו , אבל כמו כל סיפור טוב אתחיל אותו מההתחלה.
התחלתי להכיר נשים מגיל 17, באותו הזמן הלך לי לא רע אבל רציתי יותר מדי (מבחינת מראה חיצוני), עם השנים התחלתי יותר "להתפשר", אך מנגד נכנסתי למראה שחורה, של דכאון וחרדה שכמובן צמצמו לי את האופציות.
רוב הנסיונות שלי מגיעים מאפליקציות הכרויות וצ'אטים (אתם כבר מבינים שהסטטיסטיקה לא לטובתי כאן).
בדכאון אני לא מצליח לטפל בצורה יעילה כי אני מתוסכל בנושא הזוגיות ככה שזה מעגל קסמים.
אני אדם לא מאוד חברתי ככה ששללתי ריקודי סלסה למניהם.
במועדונים ניסיתי במשך יותר משנה וחצי כל שבוע שבסופם הייתי חוזר בפח נפש מרוב דחיות.
אני מודע לחוסר הבטחון שלי אבל איך יהיה לי בטחון אם לא הולך לי?
להתפשר על מראה לא הצלחתי שזה מעיד עלי שאני אדם שטחי וצר לי על כך.
נראה שהאופציות שלי בישראל אזלו, אני מכיר את סיפורי הבחורה הישראלית הבררנית ועדיין רואה הרבה גברים שכן הולך להם.
נראה שפשוט התכונות הטובות שלי: רצון לקשר עמוק, חוש הומור, ידע והבנה בדברים ואינטלגנציה לא שווים כאן הרבה.
אוסיף גם שאני נפסל במהירות של קליע שיוצא מרובה, פשוט מקבל את האנחנו לא מתאימים כל טוב, ללא חרטה.
אני מעולם לא פסלתי נשים שהייתה כימיה איתן בכזאת מהירות.
מודע לסיבות שבגללן זה קורה ועדיין זה מתסכל ומעציב.
אשמח לשמוע התייחסויות של אנשים אחרים ללא ביקורת של קח את עצמך בידיים וצא מהדכאון שלך.
גם נשים דכאוניות לא רוצות אותי אגב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות