העניין הוא שלפני שלוש שנים בערך התגלתה אצלי מחלה ששינתה לי את כל החיים, עם קבלת האבחנה פשוט הרגשתי שעולמי חרב עלי.
הרופאים לא יודעים מה הסיבה למחלה ואין לרפואה דרך קלה ומהירה לגרום לי להבריא.
עברתי טיפולים רפואיים עם תרופות שגרמו לי לתגובה קשה מאוד וגם שינו לרעה את האופי שלי במטרה לאזן את המחלה אבל בסופו של דבר הם לא עזרו אלא רק החמירו את המצב ולכן בחרתי להפסיק אותם, כעת אני מטפלת בעצמי בתרופות טבעיות ולא הולכת לרופאים ומרגישה יותר טוב.
בגלל המחלה אין לי אפשרות להביא ילדים, היחסים עם ההורים נהרסו וניתקתי קשר עם רוב האנשים שהכרתי כולל חברות קרובות.
אז העניין הוא שבמהלך הטיפולים הרפואיים שכבר הזכרתי גיליתי על הראש שיערות לבנות.
בהתחלה הייתי בהכחשה ורציתי להאמין שאלו רק שיערות בהירות, גזרתי אותן מהראש ושאלתי את אימא שלי ואת בן הזוג והם אמרו שלא מדובר בשיערות שיבה.
אבל השיערות צמחו מחדש בצבע לבן, אז החלטתי לשאול את הספר והוא אכן אישר את החשד שזה שיער שיבה.
אבל בני המשפחה שלי וגם החברות שלי אומרים לי שהשיער שלי נראה נהדר ולא כדאי לצבוע אותו, בעלי לא רוצה שאצבע וגם הספר לא ממליץ על צביעה הוא אמר שמדובר במעט מאוד שיערות לבנות שאינן נראות לעין והזהיר אותי שאצטרך לצבוע כל חודש וזה יגרום לשיערות לבנות נוספות.
אבל למרות שמדובר בשיערות שיבה בודדות שאנשים אחרים לא שמים לב אליהן, אני מרגישה פגיעה בביטחון העצמי ואני רואה בכך הוכחה שאני כבר לא נערה צעירה ואפילו כבר לא בחורה אלא אישה חולה ומזדקנת.
בנוסף לכך שאני מתביישת במחלה שלי ומרגישה פגומה וחריגה, עכשיו אני גם צריכה להרגיש צער ובושה על כך שיש לי שיערות שיבה.
ברור לי לחלוטין שלאנשים אחרים לא אכפת מה יהיה צבע השיער שלי,
אבל אני מאוד רוצה לשנות את המראה כי אני חושבת שאולי זה מה שיעזור לי לקבל ולאהוב את עצמי כמו שאני למרות המחלה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות