אז ככה אני כמעט בת 16...
אני כותבת יומן בלוג, שאף אחד מהסובבים אותי לא יודע עליו, רק אנשים שאני לא מכירה.
ובבלוג מסופרים דברים די נוראים שאני עושה, בתחומים שונים, ודי הרסניים.
וגם שמי, בלי שם משפחה, רשום שם.
לפני חודש וחצי אבא שלי ביקש ממני את הלפטופ שלי לעבודה שלו, כמובן שהסכמתי.
ערב לפני מחקתי את כל ההיסטוריה שבו, כדי שלא יחטט.
בבוקר אבא שלי לקח איתו את המחשב, ובערב החזיר.
רציתי לדעת מה הוא עשה שם ובדקתי בהיסטוריה.
ראיתי שכמה אתרים שנשמרו במועדפים נפתחו, אתרים שאבא שלי שמר שם מזמן.
וגם הבלוג שלי שהיה שמור שם...
ואחרי זה כמעט כל פרק בבלוג שלי...
העיניים שלי השחירו באותו הרגע.
מחקתי את ההיסטוריה.
יצאתי מהחדר כאילו כלום לא קרה ואבא שלי לא אמר כלום.
יום למחרת הלכתי לבית הספר, כשחזרתי הלפטופ לא היה על המדף שבו השארתי אותו, אלא על השולחן ליד.
בדקתי את ההיסטוריה ושוב חצי מהיומן שלי נקרא.
אמא שלי הייתה באותו יום בבית אז הבנתי שאבא שלי סיפר לה והיא קראה.
חשבתי שהם הולכים לעשות מזה סיפור, כי באמת יש ממה לעשות סיפור.
אבל אף אחד לא אמר כלום או עשה משהו.
די הרגשתי הקלה.
ועכשיו עברו בערך חודש וחצי, ואף אחד לא מזכיר אפילו לא פרק אחד ביומן, הכל בדיוק כרגיל.
ולמרות שזה נשמע מפגר, מפריע לי שהם לא עשו כלום ולא אמרו כלום.
זה באמת מעצבן אותי שהם לא עשו עם זה כלום.
אני גם לא רוצה שהם יעשו משהו, אבל אני פשוט לא מבינה אותם, הם הרי הורים.
למה זה מפריע לי כל כך?
ואני לא הולכת לדבר איתם על זה.
אני לא רוצה להזכיר את החיים שלי שהם לא אמורים לדעת עליהם.
כן, זה מוזר שאני לא מרגישה הקלה מזה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025