בית הספר גורם לי להיות אובדנית, שמים אותי תחת כ"כ הרבה לחץ שבא לי כבר למות

מעולם לא חשבתי שזה יהפוך לכזה גרוע בישבילי, אבל זה כן.
הבית ספר ממש גורם לי לרצות למות. שנה שעברה זה היה יותר טוב, ועכשיו לא. תמיד הייתי דיי אובדנית, אבל בשנה עם כל העוד לחץ הזה מהבית ספר והדרישות פשוט גורמים לי עוד יותר לרצות למות.
אני מרגישה כאילו אין לי עתיד. אני נכשלתי כבר ב3 מקצועות!
אני כן עושה מבחנים חוזרים ומנסה לעשות עוד עבודות בשביל לשפר את הציון,אבל זה פשוט מכניס אותי לדיכאון.
אני לא יודעת איך זה בבתי ספר אחרים אבל אצלי חייב לבחור 2 מגמות (אני בחרתי מדעי החברה - כי זה מעניין אותי, וביולוגיה - כי כל האפשרויות האחרות גם לא מתאימות לי בכלל! למרות שאני גרועה בביולוגיה לגמרי!) ואם 2 המגמות הם לא מדעיות אז צריך לעשות מבוא או בפיסיקה או בכימיה (לא לבחירתך.) ולי בחרו פיסיקה, ואני שונאת את זה. אני שונאת גם א ביולוגיה, אני לא מבינה כלום, ואני מנבה ובאמת מנסה להבין ואפיו הלכתי לשיעורים אחרי בית ספר אבל שום דבר לא עוזר ואני חייבת לצאת מהמגמה כי כבר במחבן האחרון קיבלתי 20 כי לא הבנתי כלום ויש לי עוד מבחן בקרוב שאכשל בו עוד הפעם, אני פשוט לא יודעת את זה ולא משנה כמה אני מנסה כלום לא עובד לי! הבעיה היא שאין לי שום מגמה אחרת ללכת אליה.
המורים כל הזמן אומרים לנו עד כמה השנה הזו חשובה בגלל כל הקטע שהשנה זה ה30% מהבגרות והכל, וזה עוד יותר לא עוזר.
דיברתי על זה עם המורה שלי דיי במהירות ביום הורים, אבל אין מה לעשות עם זה והיא פשוט אומרת לי לא להלחץ וללמוד. וזה לא עוזר לי בשיט.
אני לומדת שבועות בשביל דברים אבל כלום לא עוזר. שום דבר לא עובד!
המחשבות היחידות שרצות לי בראש זה שאם אני אכשל בעוד מבחנים (כצפוי) אז אני בסופושל דבר לא אסיים בית ספר ולא אקבל תעודת בגרות, ואחרי זה לא תהיה לי עבודה, לא יהיה לי כסף, לא יהיה לי שום סוג של אהבה ואני אהיה הומלסית ואמות לבד ברחוב או משהו כזה.
אני מנסה לחשוב חיובי, אבל עם כל זה שמזכירים לי שלא תהיה לנו הזדמנות אחרת והשנה הזו היא ממש חשובה, אני לא מבינה איך זה אפשרי לחשוב חיובי!

אני פשוט מעדיפה למות מאשר להתמודד עם כל הדברים האלו, זה מדכא אותי ככ.
אני בכלל רוצה ללמוד קרימינולוגיה ולעסוק בזה בעתיד, ובסוף מה שמוריד לי הכל זה המתמטיקה והביולוגיה והתנ"ך האלו שאני בכלל לא צריכה בשום צורה במה שאני רוצה לעסוק בו בעתיד! זה מדכא אותי ככ ואין שום דבר שאני יכולה לעשות עם זה!

מדי פעם זה מפריע לי ככ עד כדי שבאלי פשוט למות, אני לא רוצה להתמודד עם זה ואחרי זה עוד הפעם להכשל מליוני פעמים ושיגידו לי שאני לא מנסה מספיק כשאני עושה *הכל* בשביל להשתפר ואני נותנת את הכי טוב שלי, אבל זה אף פעם לא מספיק!
זה מתסכל אותי ככ אני כבר לא רוצה לקום בבוקר יותר, ואני מקווה ככ שאני לא אקום, זה עד כדי כך מעיק ומציק ומשגע.
מה אני אמורה לעשות עכשיו?...
אני לא יכולה להגיד להורים, ניסיתי, הם לא מבינים.
אני לא יכולה להגיד למורה, אין לה שום דרך לעזור לי.
אני לא יכולה לעבור בית ספר וזה גם לא יעזור כי זה הכל אותו הדבר.


*נ.ב; אני יודעת שאני נשמעת ככ מעצבנת ובכיינית קטנה ואני מבינה את זה לגמרי, אבל אוף זה פשוט, אני פשוט לא יכולה להתמודד עם זה יותר!