אין לי משמעות לחיים אבל לא מדוכא פשוט אדיש להכל

לפני הכותרת אני נשמע ממש מדוכא אבל אני לא דיכאון זה היה עדיף אני פשוט ריק נקי ממחשבות תקוע בתוך בועה של שלווה אין לי מושג להגדיר מה חסר לי אולי תמריץ מטרה אמביציה אני לא לוחמני לחלוטין אני לא מסוגל להיתפס על משהו אני לא מסוגל באמת להתעצבן אני כן מביע רגשות אבל לא בצורה חזק קשה לי ואני נלחם בז נלחם באדישות קשה לי עם מגע מעולם לא הרגשתי משהו כמו אהבה ואני באופן כללי לא מרוצה מעצמי יש לי מלא ביטחון כלפי חוץ בהליכה בדיבור במראה אני לא מגביל את עצמי מאוד חברותי אבל לא מסוגל ליצור קשרים אני לא מסוגל סתם לשלוח הודעה וליזום בעצמי כל הביטחון של מתנדף במסיבו ודברים כאלה יום רודף יום ואני חי את האתמול כלום לא משתנה לבד וזה לא באמת מציק לי יש לי איזושהי חומה אני תקוע בכזו בועה אני לא מסוגל להסביר פשוט ריקנות חשבתי שאם ארגיש טוב יותר אם הגוף שלי זה יפטר אז התחלתי להיתאמן ועוד פעם הבוכה הזאת אני מרגיש רע עם עצמי עם הגוף שלי ובו זמנית טוב אנ חסר ביטחון ובו זמנית מלא ביטחון אפילו עכשיו שאני כותב הכתיבה זו השעה היחידה ביום שאני אשכרה חושב גם זה לא בידיוק אני יותר שופך מילים ומשפטים אני לא יודע מאיפה זה בא לא עומדת מאחורי זה שום מחשבה וגם בכתיבה אני נתקע כי אין לי על מה לכתוב אני לא חווה כלום אין לי מחשבות אני לא יכול לכתוב על דיכאון או בדידות או על הריקנות כי אני מרגיש טוב במקום שלי זה נשמע מטומטם ואני מנסה לצאת מהבועה הזאת אבל אי לא באמת נלחם כי אני לא מסוגל להילחם לא יודע להסביר עכשיו שאני כותב אני לא כותב מתוך עצב או ניסיון לצור שינוי אני לא מצליח להזיז את עצמי שוב פעם בתוך בועה אני אפילו מחייך באמת שניסיתי כמה פעמים להמודד עם משאני מרגיש להפסיק ליהיות אדיש כזה רגוע אבל זה חזק ממני וזה כזה נורא אבל אם הייתי מסתכל על מישהו מהצד במצב שלי הייתי חושב שזה זוועה בלי באמת חברים (אני חברותי מסתדר אם אנשים אין לי בעייה לפתוח שיחה סתם עם אנשים אקראיים אבל להמשיך ליצור קשר אחרי זה אני לא מסוגל) לא עושה שום דבר כל היום בודד לא לומד לא כלום ורק במזל מקבל ציונים טובים הראש שלי מלא בידע שאני לא יודע עליו בהיסטוריה למשל יש את הציונים הכי גבוהים בלי ללוד או באנגלית או ספרות הכל פשוט תקוע אצלי תחת מעטה שח שלווה ואני לא יודע איך להתעורר לפוצץ את הבועה אני חושב שפסיכולוג יעזור לי ואולי אני אצליח להכיר קצת חברים ולעשות משהו ואני לא יודע איך לבקש מההורי שלי היית לפני שנתים אצל פסיכולוגית אבל במצב שונה לגמרי הייתי ממש מדוכא ולא יכלתי להיפתח ועכשיו כלפי חוץ אני נראה טוב מלא ביטחון הומור שנון חברותי שמח רגוע כזה אופטימי אני מודע לזה שריקנות נובעת מדיכאון לפעמים אבל אני לא יודע אם אני באמת מדוכא כי אני ממש מנסה להסביר ולא מצליח בתוך בועה של רוגע ושלווה