אני וחבר שלי כבר הרבה מאוד שנים ביחד כשתמיד הוא הצד היציב (אף פעם לא אהב מישהי אחרת, תמיד היה שם בשבילי ומההתחלה ידע שיהיה רק איתי תמיד) ואני הצד המבולבל (נפרדתי ממנו וחזרתי אליו כבר המון פעמים, יצאתי עם אחרים וכו). לפני שהיכרנו הייתי מאוד לא יציבה, בזכותו אני כיום מצליחה ללמוד לשמוח ולא לברוח מכל מקום. לפני כמה חודשים הוא הציע לי נישואים ואמרתי כן. אני מאוד אוהבת אותו.
אומרים שאני מאוד מאוד יפה, לא עובר יום בלי שמתחילים איתי כמות של בנים ובכללי אני זוכה להמון אהבה ויחס חיובי מהסביבה בגלל המראה שלי.
מאז ההחלטה להינשא היורגעים שהייתי מאושרת מלחיות איתו לנצח ורגעים אחרים שבהם פתאום מצאתי את כצמי מפחדת פחד מוות מלהיות מחויובת כל כך, מזה שלא אזכה יותר ליחס המחמיא הזה כי אני נשואה ומחוץ לתחום. חוץ מזה אני גם מאוד נמשכת פיזית לגברים אחרים שאני מכירה ומבאס אותי לחשוב שלא אוכל להיות איתם פיזית ושאני כבולה בזוגיות קבועה לצח.
בקיצור- אני לא מצליחה להחליט אם לבטל את הכל או להישאר בזכות האהבה ולהתחתן למרות הכל..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות