בעלי נהפך לבייביסיטר של אחותו וכמעט ואין לו זמן לילדים שלנו

עוד לפני שהיו לנו ילדים בעלי היה מטפל הרבה בילדים של אחותו, היה עוזר לה הרבה ברמה של להחליף טיטולים, לוקח את הילדים שלה להצגות, לספר וכו׳. אף פעם זה לא היה מובן איפה לעזאזאל בעלה. התירוץ היה תמיד שהוא לא עושה כלום כי כזה הוא, עצלן, ובגלל שלבעלי כואב על אחותו הוא היה עוזר לה. הרבה פעמים היו מקרים שהוא היה בא לעזור לה ואם היה עושה משהו שלא לרוחה (למשל מפיל שלט של הטלוויזיה), היא הייתה צועקת, מקללת ומעיפה אותו מהבית שלה. אני כמובן שתקתי ולא התערבתי, זו בעיה שלו שהוא מסכים לעזור וככה מתנהגים אליו והוא לא אומר כלום. המצב היום לא שונה יותר מדי..היא בת 35, התחילה לימודים אחרי שני תארים שלא ממש הצליחה למצוא עבודה מסודרת בעקבותם, עם שני ילדים קטנים (אחת תינוקת והשני בכיתה א׳), הוא יושב עם הילד שלה לעשות שיעורים וזה הגיע לרמה כזו שבעלה של אחותו צוחק עליו ואומר לו ״אולי תלמד אותו מתמטיקה?״. כשאין להם סידור אז הבעל משחק אותה חולה מת לא יכול לזוז (פיטרו אותו מהעבודה, יושב בבית כבר חצי שנה), היא גם פתאום נהיית חולה והילדים נופלים על בעלי. בשבוע שעבר העיניים של בעלי יצאו ממקומן כי לא ידע מה לעשות ואיזה תרופות לקנות לאחותו (ההורים טסו לחו״ל והכול נפל עליו), בסוף אני שלחתי תרופות כי כאב לי על בעלי שצריך להתרוצץ ולדאוג לשני בטלנים האלה. פעם אחת הילדה שלהם חטפה דלקת עיניים, בעלה של אחותו היה כל היום בבית לא יכול היה לגשת איתה לרופא כי כמובן שלראות טלוויזיה זה יותר חשוב, וכמובן מי היה צריך לרוץ איתה לרופא להשיג משחת עיניים? נכון מאוד בעלי וההורים שלו. גם באירועים משפחתיים או במסעדה, אחותו ובעלה בורחים החוצה לעשן או סתם לנוח ומצפים מכולנו שנעשה בייביסיטר לילדים שלהם. בעלי ואמא שלו מתעצבנים אבל שותקים כי לא רוצים להסתבך איתה. היא תמיד צועקת ועושה מהומות כשמשהו לא מסתדר לה כמו שהיא רוצה, וקוראת לבעלי בכינויי גנאי מולי כמו ״חמור״. לפני שבועיים אספנו אותה מאיזשהו מקום והיה קר, היא התקשרה, שמתי על רמקול באוטו והיא אמרה לי ״תגידי לחמור הזה (לבעלי) שיסע לפה מהר יותר״. נמאס לי שהיא חושבת שכולם חייבים לה, שהיא לא מבינה שלאח שלה יש מעכשיו ילדים משל עצמו ושהיא לא יכולה בכל פעם להעמיד פנים שהיא חולה ביחד עם הבעל החסר תועלת שלה, מצד שני בעלי אוהב את אחותו ואת הילדים ואני נקרעת באמצע כי כשאני צריכה עזרה הוא עוזר להם. מצטערת אבל אני לא אשמה שבגיל 35 נזכרה ללמוד משהו פרקטי ושיש לה בעל כזה עצלן. היא לא חד הורית ולא אלמנה, ועם כל הכבוד ההורים של בעלי עוזרים לה יותר מאשר לנו. מה עושים??