ביתי הפכה מילדה מלאך לשד רע ואני לא יודעת מה לעשות?

שלום לכולם ,
אני נתי בת 44 אימא לשלוש בנות .
רציתי לדבר על הילדה השניה שלי . היא בת 18 וחצי .
האמת היא שעד ליפני שנתיים לא היה לי שום דבר מיוחד לאומר עליה .
היא ילדה חכמה שנונה עד כדי ציניות
עם ראש טוב .
ליפני שנתיים היא עזבה את התיכון
ואז התברר לי שאני לא יודעתי עליה כלום כניראה  
חטפתי ממנה כפה אחרי כפה
היא התחילה להעלם מהבית , הייתי מתקשרת למשטרה מדאגה אבל היא לא ראתה את זה בעין יפה
לאט לאט הילדה שלי הפכה למפלצת אני מצטערת לכתוב את זה
היו לילות שלמים שהייתי מתהפכת במיטה
כשהיא בכלל לא בבית השד יודע איפה היא
ניסיתי להבין אבל כניראה שלא יכולתי להבין .
איך שהוא השם שלה הגיע לרווחה למרות שאנחנו ממש לא משפחה של רווחה
והם החליטו לשלוח אותה למוסד סגור .
אז התברר לי שהילדה שלי בכלל לא תמימה .
היא משתכרת על בסיס קבוע ועשה כל מיני סמים
ובמיוחד הכי כאב לי מקיימת יחסים מיניים עם כל מיני יצורים מפוקפקים .
פתאום הגיעו אלי כל מיני שמועות עליה .
חלק היו ממש פרי דמיונם של אנשים רעים אבל אין עשן בלי אש .
היא תמיד היתה כזאת שקטה ואף פעם לא התנהגה או התלבשה בצורה זנותית או פרובוקטיבית נישמע לי בכלל לא קשור אליה בכלל .
אבל אז התברר שזה עוד החלק הקל .
אחרי חודש במוסד היא התחילה לחתוך את עצמה להרעיב את עצמה או למצא סיבות לגרום לכולם להחסיר נשימה ...התינוקת שלי .באמת שלא ידעתי מה לעשות כשהגעתי לבקר אותה היא היית מסתכלת עלי במבט מת . אני הייתי מתגעגעת ככ והיא היית שואלת למה באתי ...
אחרי חצי שנה היא יצא משם .
היא לא חזרה לבית . למרות שאני הייתי נותנת לה הכל . רק שתחזור ויהיה לה טוב .
אין לי מושג איפה היא הייתה ומה היא עשתה הייתי מתקשרת אליה כל יום ולפעמים היא היתה עונה ולפעמים לא . וגם כשכבר ענתה תמיד סיכמה את השיחה במילים ספורות ....
לפני כארבע חודשים היא חזרה לפתע לבית .
הבנתי ממנה שזאת ברירת מחדל מבחינת כי היא הסתבכה במשו והחליטה לתפוס מרחק .
חודשים שלמים שהיא לא יצא מהחדר
היא הייתה קמה בארבע בצהרים חוזרת לישון בעשר
ובשאר היום בוכה .
שמחתי שהיא קרובה אלי אבל ,
הלכתי על ביצים לידה , ובעצת ביתי הגדולה נתתי לה את הזמן להתאפס על עצמה .
אחרי חודשים היא מצאה עבודה וגם נירשמה לקורס שמחתי בשבילה וגם נשמתי קצת לרווחה .
ואז היא הודיע לי שהיא עוברת לתל אביב לשכור דירה עם שותפה .
היא עזבה את העבודה ואין לי מושג ממה היא תחיה כי אין לי אפשרות כספית לממן אותה לגמרי רק לעזור פה ושם .
גם הבנתי ממנה שהיא בזבזה את כל הכסכונות כולל המשכורת האחרונה ואני רואה אותה בכל זאת קונה דברים ... לא יודעת מאיפה הכסף ומה לחשוב .
לשוב לי לציין שהיא לא משתפת בכלום . לא מתיעצת . לא מדברת איתי על מה שקורה איתה . היא מציבה עובדות ומצפה שנקבל אותה בכל מיקרה .
בקשתי ממנה המון פעמים להתייעץ איתי , אבל היא רק אמרה שהיא לא יודעת לדבר ושאין מה לעשות כזאת היא .
היא לא רעה .
אבל לפעמים היא מתנהגת באנוכיות כזאת שגורמת לי לתהות אם יש בכלל מקום בעולם שלה לעוד מישו מלבדה . היא ממש לא תמיד היתה כזאת . ההפך תמיד היתה הראי שינה לעזור להתנדב , לתת . הכל מיתוך אחריות וחיוך .
אני ממש מודאגת מהמעבר שלה מה גם שלמען האמת קווית שהחזרה שלה לבית תהיה לטווח ארוך שתתאפס על עצמה שתיהיה קרובה אלי ולא תלך לאיבוד רחוק ממני .
אני לא בעמדה שיכולה להגיד לה לא ללכת גם אין טעם .
כשאני כותבת את זה זה רק קצה המזלג מהכאב שלי . מהחוסר אונים שלי .
ניסיתי להאמין שזאת תקופת ההתבגרות ושהיא לקחה אותה קשה .... אבל כבר די הרבה זמן שהילדה מלאך שלי הפכה לשד רע .
אל תשפטו אותי על הביטוי הזה .
בסהכ אני אימא עם עניים נפוחות מדמעות ולב חלול ועייף .

מה אני אמורה לעשות כדי שהיא תבטח בי ותיתן לי לעזור לה?