מה הוא רוצה ממני? מרגישה מושפלת

היי לכם
פרסמתי כאן שאלה לפני כמה חודשים בה שיתפתי אתכם בהתלבטות שלי לגבי בחור שהכרנו הרבה מאוד זמן והיינו חברים טובים והיה בינינו רגע אינטימי ששבר את הידידות הזו ומאותו רגע לא ראיתי אותו יותר.
יש לציין ששנינו הבענו כלפי אחד השנייה את הרגשות שלנו. אממה..הוא לא יהודי (גם לא ערבי...וסליחה כלפי כל הליברלים לגבי הנושא הזה).
שאלתי בעצם אם כדאי לי להבהיר לו שאני אוהבת אותו בפגישה ב4 עיניים ושאני לא יכולה לסבול יותר את הההודעות ואת הטלפונים בלבד ושאני רוצה קשר או שנסיים את זה ככה כי זה לא מצב טיבעי.
חלק מכם אמרו לי שכדאי לי להציע לו להיפגש ולומר לו ולסיים עם זה ואז נראה מה תהיה התגובה שלו, חלק מכם אמרו לי שהוא סתם משחק בי בשביל האגו שלו ושזה חד צדדי ממני ועדיף לי לנתק איתו קשר כבר באותו הרגע.....מה שקרה הוא שראיתי שהעניין נמשך כבר חצי שנה...רק טלפונים,הודעות...אני מבקשת להיפגש והוא נמנע. עד שבהדרגה חסמתי אותו בוואטסאפ, לאחר מכן בפייסבוק, ולא חלילה מתוך רוע או שנאה אליו, אלא כי פשוט כאב לי יותר מידי. כמה ימים לאחר שחסמתי אותו לחלוטין אני מקבלת ממנו שיחת טלפון והוא מדבר כאילו לא קרה כלום ואמרתי לעצמי - כך גם אני אעשה. השיחה כמובן הייתה מאוד שיטחית ולא דנה לא בי ולא בו. לאחר כחודשיים קיבלתי עוד שיחות ממנו והפעם לא עניתי. זה כבר היה בשיא הקיץ. לאחר כמה שבועות עוד טלפונים, ולא עניתי. אמרתי לעצמי - יפה לך, זה כבר לא עושה לך כלום שכחת ממנו. גם לא היה מזיז לי שהוא שאל עליי דרך חבר במשותף.
לפני כשבועיים עלה לי הכל כמו רפלקס הקאה...פשוט התחלתי להרגיש רע, התחלתי לבכות, התחלתי לחשוב עליו שוב אפילו ליום אחד הייתי מושבתת לחלוטין ולא הצלחתי לקום לעבודה בבוקר. החלטתי לעשות מעשה - הוצאתי את כל החסימות, בהיתי בוואטסאפ ושלחתי לו הודעה. הוא כמובן כמו כלום "היייי מה קורה??".....אני ישר חתכתי לעניין. הייתה בינינו התכתבות של שעה וקצת, כשהוא אומר לי שהוא הבין בעצם למה אני ניתקתי איתו את הקשר אבל רצה לברר זאת בכל זאת ולא הותרתי לו את הברירה הזו. וכל הדיבורים בעצם היו מסביב העניין הזה עם קמצוץ של חילופי האשמות. אמר לי שאני חשובה לו ושגם הוא חושב עליי וזה קשה והוא מדחיק רגשות שהוא לא בטוח לגביהם. הגעתי לנקודת סיום שאמרתי לו שאני אוהבת אותו גם אם הוא לא יהיה שלי. . . . . למה אני מספרת לכם את זה? כי אני מרגישה מושפלת שככה חשפתי את הלב שלי. ואני שואלת את עצמי - וואט דה פאק? מדחיק רגשות שהוא לא בטוח בהם וכך בעצם הוא לא רוצה לפגוע בי? זו רק אני או שהמשפט הזה לא מובן ? נכון שבסיטואציות אחרות זה היה הולך אחרת והאשמה היחידה שלי היא שיש לי לב בוגדני כלפי עצמי? נשבעת לכם שלא זימנתי לעצמי לאהוב אותו אבל כך יצא, אני מכירה אותו מגיל 23 בערך, הכרתי בחורים אחרים אבל מעולם לא היה לי חבר רציני (כן כל התסבוכים הנלווים של גידול בצילו של אבא אלים ... מתייחסת לזה כבר בקלילות , הוא כבר לא חלק מהחיים שלי) דוקא שהיה נראה לי שהכרתי מישהו שישלים אותי הבועה מתנפצת ואני מסרבת להאמין שמי שאני מדברת איתו הוא לא מי שחשבתי וזה ממש קשה אחרי כל ההיכרות הזו. ולסיום, מה אני אמורה לעשות אם יחפש אותי?......תודה לכל הקוראים