מרגיש לבד אחרי שהיא עזבה אותה, איך לשחרר?

היינו 9 חודשים ביחד.

אני לא אגיד לכם איך הכרנו, כי זה דיי מוזר וגם ככה יש פה מספיק חפירות אבל אחרי "ההכרות" זה מה שקרה:

משם התחלנו לדבר בצ'אט ואז משם היא רצתה שנדבר בפלאפון, בהתחלה המצאתי תירוצים שאני לא יכול בגלל שהייתי ילד ביישן מאוד אבל אחר כך עברנו לדבר בפלאפון, דיברנו 5 שעות בפלאפון. אני זוכר איך השתוקקתי להגיע לבית הספר לראות אותה. אני חושב ששנינו ידענו שהולך להיות ביננו משהו.
בבית הספר היינו ביחד בהפסקות אבל בגלל שאני ילד ביישן רוב השיחות לא זרמו ולא היה לי מה להגיד.

היא נתנה לי חיבוק שהיינו רואים אחד את השני ושהיינו נפרדים אחד מהשני. לאחר מכן זה עבר לנשיקה על הלחי. אני זוכר את האודם האדום שלה, אני זוכר איך התגאיתי בזה ולא רציתי להוריד את סימן הנשיקה שהיה לי על הלחי. לאחר ארבעה ימים היינו ליד עץ בבית הספר ודיברנו. היא רמזה לי שנהיה ביחד ושאני אנשק אותה, היא ידעה שאני ביישן מידיי בשביל ליזום את זה לבד ולכן רמזה את זה. נישקתי אותה, היא הייתה הנשיקה הראשונה שלי.

האמת שזה לא היה כיף כלכך אבל זה בהחלט היה מרגש. היא אמרה לי שאם אני לא אדבר ואפסיק להיות ביישן היא תיפרד ממני כי אי אפשר לקיים ככה מערכת יחסים. אמרתי לה שתתן לי זמן ולאט לאט נפתחתי אליה.קצת לפניי שהיינו חודש ביחד הלכתי עם חבר שלי לקנות מתנה. קניתי לה דובי לבן עם לב כזה עליו. היא באה אליי שהיינו חודש ו"חגגנו" את החודש שלנו ביחד. תמיד היה לה רצון שאני אבוא אליה שההורים שלה יראו אותי, אבל אני ביישן אז התחמקתי, המצאתי תירוצים.

עד שיום אחד באתי בלילה וההורים שלה לא פגשו אותי והיא לא הייתה מרוצה. לאחר תקופה באתי שוב וההורים שלה ראו אותי. למדתי להכיר את ההורים שלה בהדרגה ולא לפחד מהם. לקחתי אותה לסרט ולשוקו בארומה, זה אומנם לא היה הדייט הראשון שלי עם מישהי אבל איתה זה היה שונה ומיוחד, מאוד נהניתי. אני זוכר כמה קר היה ושרק חיפשנו מקום להיות בו בשביל שלא יהיה קר.

אחרי בערך שישה וחצי חודשים המצב התדרדר ולא הכל היה טוב, היו ריבים והיה הרבה דברים שפשוט לא הסתדרו. היה מסע לפולין ואמרנו שאחרי המסע נחליט מה עושים עם מערכת היחסים שלנו. במסע היה כלכך כיף, תמכנו אחד בשני שהיה קשה והענקנו תחושת ביטחון גם בפולין שהיא ארץ של זוועות. היה פשוט מושלם. בגלל זה החלטנו להמשיך להיות ביחד, בפולין גם "חגגנו" שבעה חודשים ביחד. חודש אחרי פולין, שהיינו שמונה חודשים ביחד היא התקשרה אליי ושאלתי מה שלומה. היא ענתה לי שלא בסדר, שאלתי למה והיא ענתה: "אני חושבת שאנחנו צריכים להיפרד".

בכיתי קצת ואחרי שיחה לא פשוטה בכלל החלטנו לתת לזה עוד צ'אנס.לאחר שבוע הייתי אצלה ורבנו על סיבה מפגרת, התנהגתי כמו ילד קטן והחלטתי לקום וללכת. היא הייתה צריכה לנסוע עם האוטו ולטרטר את אח שלה ולקחת אותי לבית הספר שהיה קרוב לבית שלה ומשם אמא שלי הייתה צריכה לקחת אותי הביתה. שהגענו לבית הספר בלילה ביקשתי ממנה לצאת מהאוטו. היא יצאה ודיברנו והיא אמרה לי: "מבחינתי נפרדנו". אחר כך היא נרגעה ודיברנו בפלאפון. אמרנו שלמרות הפיצוץ הזה יש עוד סיכוי למערכת היחסים ביננו. היא גם אמרה לי שאם אני אוהב אותה אני יכול להראות לה את זה בכך שאני אשקיע ואעשה לה משהו בעיר.

הרעיון היה שאני אעשה לה הפתעה. דיברתי עם חברות שלה ושאלתי אותן על רעיונות, בסופו של דבר החלטתי לקחת אותה למסאז', לקנות לה משהו וללכת למסעדה – מה שהיה מאוד לא פשוט כי אכלתי סרטים איך אני הופך את הדייט הזה למושלם.המשכנו לריב בערך כל יום ואתמול היא אמרה לי שהיא רוצה להיפרד ממני סופית, התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי בחיים, לא חשבתי שאני אבכה ככה, אני אחד שקשה לו אני הופך את הכאב לצחוק ואפילו אם צריך אני צוחק על המצב. אבל בכיתי, פשוט בכיתי. הראש שלי היה בתוך הכרית ולא הפסקתי לבכות, כל הכרית נהייתה רטובה. ביקשתי ממנה כמה וכמה פעמים עוד הזדמנויות אבל היא לא רצתה. פלטתי שאני לבד, לאחרונה התרחקתי מאוד מחברים שלי ולא סיפרתי לה. שהיא נפרדה ממני אז סיפרתי לה שאני לבד בלי כמעט חברים ושאני צריך אותה לידיי.

היא אמרה שאנחנו לא נהיה ביחד אבל היא כן תדבר איתי מידיי פעם כידידים בשביל שאני לא אהיה לבד, זה בגלל שהיא גם הייתה לבד בעבר. דיברתי אליה כאילו אנחנו עדיין ביחד, היה נהייתה קרה אליי בשביל להבהיר לי שאנחנו לא ביחד, הייתי עוד יותר עצוב. בתוך תוכי ידעתי שיש לי למי ללכת, סוג של "ריבאונד" כזה, אבל לא רציתי, לא רציתי לשחרר כי אני אוהב אותה כלכך. אחרי שנרגעתי ועלה לי קצת המצב רוח דיברתי איתה והיא אמרה לי משהו בסגנון: "רואה? פעם ככה הייתה מדבר אליי, לאן זה נעלם?".

הדיבור שהיא מתכוונת אליו זה דיבור של התרגשות, דיבור מפגר כזה שיש לי שאני מתלהב ומתרגש באותו זמן. באותו רגע נפל לי האסימון והבנתי מה לא היה בסדר במערכת היחסים, אני שיניתי את הגישה, כמה שאהבתי אותה ולא שמתי לב, בתוכי הרגשתי פיספוס ענק. לא פעם ולא פעמיים אמרתי לה שהבנתי מה עשיתי לא בסדר ושנתתן לי עוד הזדמנות והיא לא רצתה.יום למחרת אחרי עוד שיחה היא אמרה לי בדרך עקיפה שהיא כן רוצה שנהיה ביחד, כמובן שהסכמתי. היא גם ציינה שאם ניפרד שוב זה יהיה סופית, שנתנתק אחד מהשני ולא נדבר, גם לא בתור ידידים. מה שגם העציב אותי שהיא הודתה שהיא לא בטוחה במאה אחוז שזה טוב שנחזור, אבל שננסה.עכשיו מה שאני צריך לעשות זה לא לדפוק את המצב ולנסות להצמיח את מערכת היחסים הזאת כמה שיותר למעלה...

-----------------------------------------------------------------
עד פה הכל מובן?
את זה כתבתי שבוע שעבר.
היום היא אומרת שלמרות שאין ריבים "זה לא כמו פעם" והיא לא כלכך נהנית איתי כמו שהיא נהנתה פעם, ושהיא עדיין אוהבת אותי.
היום נפרדנו סופית, שוב, בכיתי, נמאס לי לבכות.
מה לעשות? איך לשחרר? איך לעבור הלאה? עוד עצות בנושא ייתקבלו בברכה :)