שובצתי לתפקיד תצפיתנית בצה"ל.קראתי הרבה על התפקיד ומצד אחד זה ממש קוסם לי כי השירות הוא משמעותי,ברור שזה עדיף מלהיות פקידה.אבל מצד שני היציאות לבית ממש מעטות ואני טיפוס אנטיפתי שממש יש לו בעיה בקטעים האלה..אני לא יכולה לסבול אנשים לידי ואני לא חושבת שאני אשרוד.אני מלאת טראומות מהעבר ויש לי הרבה דברים באופי ובמחשבות שאני מחויבת להסתיר מאנשים כי אם יגלו עלי אז יהיו לזה השלכות לא נעימות.השירות כתצפיתנית יאלץ אותי לתפקד בסביבת עבודה שהיא מאוד קשה,תפקיד שלא בטוח יספק אותי ובנוסף לכך ללבוש מסיכה 24 שעות ביממה ליותר משבועיים עד שיש לי זמן לנשום ולצאת לבית,להוריד את הדמות שאני אהיה חייבת ללבוש.חשוב לציין שבלי קשר לעניין יש לי שאיפות בעתיד להתגייס למוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים.לפני שמתחילים לזלזל ולצחוק עלי יש לשאיפה הזאת בסיס מאוד עמוק וסיפור חיים כואב ועצוב שהביא אותי לשאיפה הזאת.(השאיפה היא אגב לא להיות בהכרח לוחמתמרגלת-אלא לתת מעצמי למען המדינה במישור הבטחוני.לדעתי המוסד עושה עבודה מאוד חשובה ושם אפשר למצות ולתרום הכי הרבה) השאלה עם זה יעיל לקורות החיים שאני מתכננת להגיש להם אחר כך,שירות כתצפיתנית או שעדיף לי לכוון למשהו אחר?.מצד אחד תצפיתנית זה תפקיד שהוא תורם אבל התנאים מאוד גרועים,שירות משעמם ואני הולכת לסבול..ללבוש על עצמי מסיכה במשך יותר מידי זמן.חשבתי לסרב להתפנות בבקו"ם-להגיע לכלא הצבאי ולדרוש בכח שישבצו אותי בתפקיד אחר.אני ממש לא יודעת מה לעשות אשמח לעצות בכיוון כי אני אבודה לחלוטין.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות