אני וחבר שלי שנתיים ביחד .
הוא דתי ואני חילונית .
מההתחלה של הקשר שלנו היו כמה בעיות , לווא דווקא מהצד שלי .
הוא היה מעשן סמים (בכמות ממש מוגזמת ) , מעשן סיגריות (3 קופסאות ביום ) , שותה ... כל דבר שהיה נותן לו להתמסטל , הוא היה רץ לזה .
גרמתי לזה להשתנות בתהליכים . לאט לאט הוא הפסיק עם השאכטות (גם בגלל התיק שיש לו , והבדיקות שתן ) .. נתתי לו הרגשה שאנחנו תמיד ביחד . באותו זמן גם הייתי מעשנת ביחד איתו סיגריות (רק לידו ) רק בשביל לתת לו הרגשה שבסופו של דבר אנחנו מפסיקים ביחד . "הפסקנו" אחרי 4 חודשים , ודווקא מהחלטה שלו .
עברנו הכל .
הוא לא הפסיק להודות לי , כל הסביבה שלו התחילה להעריץ אותי . כי הצלחתי לעשות דברים שאף אחד לא הצליח לעשות .
אחר כך באו דרישות מהצד שלו , "תלבשי חצאיות , תשמרי שבת .. " לבשתי חצאיות ושמרתי שבת שנה שלמה . בשביל לעשות לו טוב על הלב . עד שהגיעו הדרישות שאני גם אאמין באלוקים , אלך לשיעורי תורה וכו'.
יום אחד פשוט נשברתי ואמרתי לו שיתן לי ללכת , שאני לא מוכנה יותר לסבול . פתאום הוא הבין את זה שאני באמת מוכנה לעזוב אותו ואמר שהוא מוכן לקבל אותי סוף סוף כמו שאני .
עברנו חודשים מאושרים ביחד , הצלחנו לגשר בין כל הפערים שהיו לנו , התארסנו .
בתקופה האחרונה לא הפסיקו להגיע סכינים מהצד שלו ...
הוא פתאום החליט לחזור לעשן סיגריות (כנראה בגלל שכל הסביבה שלו מעשנים) , להתפלל כל היום , להתבודד (בדרך כלל הוא מתפלל שחרית ומניח תפילין וזהו) . פתאום הוא מתנהג אליי כמובן מאליו , והוא אומר שזה כתוצאה מעייפות (בלילות הוא מתבודד...) . הרגשתי שפתאום הכל קורס . הייתי בטוחה שהבן אדם שהייתי איתו במשך כל כך הרבה זמן לא ישתנה , ופתאום הכל בא בבום . פתאום הוא מסתכל על בנות אחרות , על נשים ערומות (באינסטגרם) .
דברים שבחיים הוא לא היה מסוגל לעשות בהתחלה שהיינו ביחד . כל פעם שצצה בעיה הייתי חייבת לפתוח אותה מולו , והתגובה היחידה שקיבלתי "כמה אפשר לריב?".
אוליי אני צריכה לחזור ליחס שהיה בהתחלה ? שיש לי חיי חברה , חברות , ידידים ... (מה שעכשיו הוא לא מאפשר לי בכלל )
או שאוליי לזרוק את כל השנתיים האלו לפח ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות