כרגע אני מחכה ל"הזמנה" מהועדה הרפואית, במרפאת בריאות הנפש. למה אני רוצים להוציא אותי?
מגיל 14 הבנתי שנולדתי הומו, לא קיבלתי את זה הכי בטוב.
כמו חלק נכבד מהאנשים שנולדו ככה קשה להם לקבל להם לקבל את העובדה הזו, עוד בחברה שאנחנו גרים.
התגייסתי בספטמבר לטירונות 02. חוויתי דכדוך מהמקלחות עם הגברים, והלינה איתם.
ביקשיתי בטירונות קב"ן ולא נתנו לי.
לאחר מכן הייתי בקורס, ההרגשה לא עברה. אחרי ששחקתי שאני בדכאון עמוק בכך שלא אכלתי וסיפרתי למפקדים שיש לי מחשבות אובדניות (על מנת לא לספר שאני הומו) קיבלתי פגישה עם קב"ן.
אצל הקב"ן היה לי קשה להגיד שאני הומו, אמרתי לו על מנת לחפש צומת לב שאני חושב על להתאבד (ואני בכלל לא). כל מה שהוא נתן לי הוא לצאת חמשוש במקום שוש.
הגעתי לבסיס הסדיר שלי, ופגשתי שוב קב"ן אמרתי לו שאני לא יכול ללון בבסיס והוא אמר שרק פסיכיאטר יכול לתת הרשאה של אי לינה בבסיס. אמרתי לו שחתכתי את עצמי על מנת לפגוש פסיכיאטר.. שרטתי את עצמי מעט בבית בשביל שיאמינו שאני צריך פסיכיאטר..
הפסיכיאטר קבע שאני אצא מהצבא בלי הרבה דיבורים.. בגלל החתכים והשילוב של המחשבות האובדניות. הלכתי לועדה רפואית וערערתי על פרופיל 21.
הגעתי לפסיכיאטרית דתייה, סיפרתי לה את כל האמת שאין לי מחשבות אובדניות ואין צורך להוציא אותי מהצבא..אמרתי לה שאני הומו ואני פוחד להיות מגורה מינית במקלחות או בחדרים.. ולמרות שאני ביומיות יש כמה ימים שאני צריך לישון בבסיס ואני לא יכול. היא טענה שאני לא עומד בקריטיריונים ולכן היא רוצה להוציא אותי מהצבא. אמרתי לה שאני כן רוצה לתרום כמו כולם, ואני לא רוצה להיות מוזר בחברה הישראלית יותר ממה שאני.
היא אמרה "זה מה שהחלטתי" נעמדה לצד הדלת פתחה אותה ואמרה לי לצאת.
אני מרגיש שאני עומד מול גוף אטום ולא ליברלי!
באמת הדמעות והכאב שלי כתבו. תעזרו לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות