שלום לכולם, מרבית חיי סבלתי מדיכאון ודיסתימיה, אבל התמודדתי, עם אופטימיות והצבת מטרות איכשהו פשוט מצאתי את הדרכים שלי להתמודד.
לפני חודשיים התחלתי להרגיש ממש לא טוב, הדיכאון הפך קשה והחרדה התגברה (לא חרדה חברתית או פאניקה, אלא חרדה כללית, כמו חשש שמלווה אותי בכל שלב ביום) בשלב מסויים הדיכאון הפך ממש מורבידי וקשה והחלטתי להישאר בבית לנוח להרגע ולהבריא בלי לחץ. נהיה לי ממש קשה לעשות דברים, להחליט החלטות, לבצע מטלות, הכל היה גדול עלי עצוב וקשה. ישנתי המון... המנוחה לא עזרה והחרדה התגברה.. מעט מחברי יודעים מה המצב האמיתי שלי כי נוכחתי בעבר שדיכאון זה מצב מלא סטריאוטיפים מהסביבה, אז רק שניים מחברי יודעים מה מצבי באמת. ראיתי שהמנוחה במיטה הופכת לחודשים במיטה ופשוט החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל טיפול בתרופה ציפרמיל. כעת לאחר שבוע אני לא מרגישה הקלה בחרדה, רק בדיכאון, ואני סובלת מתחושת אדישות מוזרה.. אני יכולה לבהות בקיר שעה, או להעביר יום שלם מול הטלוויזיה או במיטה. אין לי מוטיבציה לכלום. אני כבר לא יודעת מה יותר גרוע הדיכאון או האדישות. אני בהתלבטות - האם להפסיק את הטיפול התרופתי ולהיפטר מתחושת האדישות? האם להמשיך לראות אם התרופה תשפיע באופן שונה אחרי זמן מה?
בעבר לקחתי תרופות נגד דיכאון והן השפיעו תוך ארבעה ימים מקסימום...
מישהו מכם היה במצב דומה? אולי אפילו עם ציפרמיל?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025