היי, כמו שהבנתם אני דוד מהמרכז, לאחר שנים של סבל בחברה החרדית.. כגון שנאה רדיפה הפלייה נטישה על הייותי שונה רועש כריזמטי מידיי.. ובמילה אחת או שנים "היפר אקטיבי" סיממו אותי בלי סוף {קונצרטה ריטלין..} כמעט ושנאתי את עצמי.. ומי שמקוראי השאלה לוקח.. בטח מכיר את כל החרא הזה שאתה מרגיש בתוכך כשאתה מסומם.
פשוט החלטתי שזה לא הייעוד שלי לשבת כל היום וללמוד כמו שהוריי ייחלו לי.. אז פשוט קמתי ועשיתי מעשה, יצאתי מהישיבה והתחלתי לעבוד.. מצאתי לי דירה בזול ואני חי את חיי. עד כאן הכל ורוד.. אבל כאן מתחילה הבעיה.. לאט לאט פשוט הבנתי שעד עכשיו החברה והאנשים שהיו מסביבי היו חרדים וברגע שעברתי צד.. {לא יצאתי מהארון עדיין.. חח סתם} הם כבר לא איתי (לא שהיה לי מה לעשות איתם.. אבל אני רק מציין עובדה) וממילא נשארתי בודד.. ימי חופש מבלה בסרטים שישי לבד שבת לבד.. אני אדם חברותי וכייפי אבל אני לא סוג של להתחיל עם בנים.. אז עד כאן זה בעיה אחת. אין לי חברים.!
בעיה שניה זה בנות.. אני אמנם לא בתול והיו לי כמה ידידות ואפילו חברה כי אני לא פראייר אבל.. זה עבר וכעת אנחנו כמעט לא בקשר ואין לי כמעט בנות..
עכשיו תבינו אני לא מכוער ואפילו לא נעים לי להגיד.. קצת חתיך.. אב כנראה גם ביישן ואוליי טיפה מרתיע בגישה שלי.ף אבל זו בעיה שלא נראלי שהייתה קיימת אם לא הייתי נולד בגיל 19 לעולם! (כן ככה אני מגדיר את זה).
אני עוד מעט בן 20 לא באלי ללכת לצבא כי זה יחסום לי 3 שנים קדימה לא כמוכם שהתגייסתם בגיל 18 ועוד שנה אתם כבר אחריי זה.. אני יודע שאני צריך לשרת את המדינה וזה אני עושה. (שירות לאומי..)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות